סע"ש 38380-09-14

תקציר

השאלה העקרונית במקרה זה הייתה האם יחסי העבודה בין התובעת, עובדת בהריון, לבין הנתבעת, מעסיקתה, הסתיימו עקב פיטורים או התפטרות. בית הדין קיבל את עמדת התובעת כי ההעסקה הופסקה עקב פיטורים, שכן לא הייתה התפטרות מפורשת, והנתבעת שלחה לתובעת מכתב בו הודיעה על סיום העסקתה עקב נטישתה את העבודה. בנוסף, היעדרותו של התובע מהעבודה הייתה מוצדקת בתעודות מחלה, והנתבעת לא ערערה על היעדרויות אלה ולא דרשה הוכחת מחלה. עוד נבחנו יחסי עובד-מעביד לצורך קביעת מועד הפיטורים המדויק, שנקבע כי הוא 2.7.2013, שכן מכתב הפיטורים נשלח ללא הודעה מוקדמת. התובעת טענה כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורי עובדת בהריון ללא אישור הממונה על עבודת נשים. הנתבעת טענה כי התובעת לא סיפקה הוכחה מספקת להריונה בעת הפיטורים. עם זאת, בית הדין קיבל את ראיות התובעת, שכללו תעודת הריון ועדותה, והגיע למסקנה כי היא אכן הייתה בהריון ביום פיטוריה. מאחר שהנתבעת לא קיבלה אישור לפטר את התובעת, ובהתחשב בכך שהודיעה לנתבעת על הריונה, קבע בית הדין כי הפיטורים אסורים. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לפיצויים שונים, לרבות הפסדי שכר בתקופת ההגנה, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, שכר עבור חודש יוני 2013 ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הסכומים שנקובו, היו אמורים לשאת הפרשי הצמדה וריבית מתאריכים נקובים. בית המשפט אף הורה לנתבע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע ואת שכר טרחת עורך דינו. על פסק דין זה ניתן לערער בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.