דב"ע נו/182 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין בית חולים לבין אחד מעובדיו, ד"ר פרט, אורולוג. ד"ר פרט הגיש שתי תביעות נגד בית החולים, בטענה כי נמנע ממנו באופן בלתי הוגן לעבוד ולהשתכר, בעוד עמיתיו באותו תפקיד הורשו לעבוד ולהרוויח יותר. בית החולים טען כי ד"ר פרט עבד בפרקטיקה פרטית מחוץ לבית החולים ללא רשות, וכי הדבר מהווה ניגוד עניינים ותחרות מול בית החולים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת ד"ר פרט, וקבע כי בית החולים ויתר על הדרישה להיתר בכתב לעבוד באופן פרטי בכך שהתיר לרופאים אחרים לעשות זאת בעל פה או ללא רשות, וכי לא היה ניגוד עניינים שכן עבודתו הפרטית של ד"ר פרט לא פגעה באינטרסים של בית החולים. עוד קבע בית המשפט כי הפררוגטיבה הניהולית אינה כוללת את הזכות להטיל סנקציות שרירותיות על עובדים, והורה לבית החולים לחדול מלהפלות את ד"ר פרט ולהכשיל את עבודתו. הערעור בפני בית הדין הארצי ביקש לערער על החלטת בית הדין האזורי. עם זאת, בית הדין הארצי דחה את הערעור, והסכים עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. בית הדין הארצי הדגיש כי החלטות ההנהלה צריכות להתבסס על גישה הוגנת ותום לב, וכי על בית החולים היה לפעול בדרכים המוסכמות לטיפול בסוגיות העובדים. בית הדין הבהיר כי פסיקתו אינה מעניקה לד"ר פרט זכות מוחלטת להסדרי עבודה עתידיים, והכיר בכך שהנסיבות יכולות להשתנות. פסק הדין אישר אפוא את החלטת בית המשפט המחוזי, אך גם הכיר בזכותו של בית החולים לנהל את פעילותו ולטפל בניגודי עניינים עתידיים. שני הצדדים יישאו בהוצאות הערעור שלהם.