ת"ד 9369-06-20

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשמים לחזור בהם מהודאתם, לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, בהיעדר נסיבות מיוחדות. הנאשמים לא סיפקו נימוקים משכנעים לבקשתם, ובית המשפט לא מצא כל אינדיקציה לכך שהודאתם לא הייתה אלא מרצון ומתוך שיקול דעת. נסיבותיו הסובייקטיביות של הנתבע לא הצדיקו יחס מיוחד, והתקיימו הדרישות הפרוצדורליות, לרבות נוכחות ייצוג משפטי ואימות הבנה. לנאשם היו הזדמנויות רבות לחזור בו מהודאתו אך בחר שלא לעשות כן, במקום זאת קיבל אחריות ואף החל לרצות את עונשו. בית המשפט הדגיש את חומרת ההודאה באשמה וקבע כי מדובר בתמרון טקטי, מניפולציה וטקטיקה פסולה. עיתוי הבקשה, שבאה לאחר מתן גזר הדין, פעל גם הוא לרעתו של הנאשם, שכן ייתכן שפתח פתח לתמרון בלתי רצוי. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי מניעיו של הנאשם לא היו כנים וכי הם הבינו היטב את השלכות הודאתם. הבקשה נדחתה, והנאשם הוזהר מפני ההשלכות של אי התייצבות לדיונים עתידיים.