עת"מ 29556-11-20

תקציר

העותר, שהיו לו זכויות בחלק בלתי מוגדר של חלקת קרקע, ערער על אישור תכנית מתאר ותכנית עוקבת לאיחוד וחלוקה של החלקה האמורה. תכנית המתאר, שאושרה בשנת 1995, קבעה שימושים וייעוד למתחם גדול שכלל את מקרקעיו של העותר, וייתכן שחלק מזכויותיו הופקעו לצרכי ציבור. העותרת לא התנגדה לתכנית המתאר. שנים לאחר מכן אושרה תוכנית לאיחוד וחלוקת החלקה. תכנית זו נועדה לחלק את המגרש למגרשים קטנים יותר כדי להתאים את החלוקה לצרכים התכנוניים ולחלק באופן שוויוני את הנזקים הנובעים מתכנית המתאר בין בעלי המגרשים. העותר גם לא התנגד לתכנית זו, ואף קיבל חזקה בשניים מהמגרשים שהוקצו לו. עם זאת, הוא טען כי מגרש 709, שהוקצה למבני ציבור, יועד לבניית בית מגורים לבנו והופקע שלא כדין. בית המשפט מצא כי לעותר אין זכויות במגרש 709, והתביעה לגבי מגרש זה נכשלה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת כנגד אישור תכנית המתאר וההפקעות שבוצעו מכוחתה, שכן העותרת לא הגישה כל התנגדות לתכנית לפני שנים. למרות שבית המשפט מצא פגם בתכנית האיחוד והחלוקה – הערכת חסר של זכויות העותר במצב הקיים – העתירה נדחתה בשל השיהוי המשמעותי בהגשתה. העיכוב גרם נזק לרשות המקומית ולבעלי חלקות נוספים, שלא נכללו בהליך. יתר על כן, לעותרים לא היה הסבר מניח את הדעת לעיכוב. לבסוף, מצא בית המשפט כי מטרת ההפקעה של מגרש 709 לא נזנחה, וביטול ההפקעה יפגע באינטרס הציבורי. לפיכך, העתירה נדחתה במלואה, והעותרים לא חויבו בהוצאות כלשהן, נוכח הפגם שנמצא בתכנית האיחוד והחלוקה.