עע"מ 4231/11

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור בעניין הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור. המערערת טענה כי המשיב לא מיצה את כל הדרכים המנהליות בטרם הגיש עתירה כנגד ההפקעה והתמהמהה בהעלאת התנגדויות. עם זאת, בית המשפט מצא כי למרות שהמשיב לא פנה ישירות למערער, התנגדויותיו היו ידועות, וטעויות פרוצדורליות אינן מצדיקות את דחיית טענותיו. בית המשפט בחן שיהוי של 27 שנים בביצוע ההפקעה וקבע כי עיכוב כזה אינו סביר ומצביע על פוטנציאל של נטישה למטרה הציבורית אלא אם הרשות פעלה למימושה. על אף שהמערערת החלה בפעולות להפקעה רק לאחר פניות המשיב ונציב תלונות הציבור, פעולות מאוחרות אלה הצביעו על עניין מתמשך במימוש התכנית. בהתחשב בתועלת הציבורית שבהקמת גן ציבורי, החליט בסופו של דבר בית המשפט שלא לבטל את ההפקעה למרות חששותיו מעיכובים פרוצדורליים ומזכויותיו של בעל הקרקע. בית המשפט הכיר במסגרת החוקית המאפשרת הפקעה, אך הדגיש את הצורך בפעולה מהירה כדי להבטיח את אמון הציבור ואת הציות לחוקי התכנון. משכך, במקביל לאישור ההפקעה, נעשתה קריאה לפיצוי בעל הקרקע בשל השיהוי הממושך ואי הנוחות, תוך הדגשת הצורך באיזון בין טובת הציבור לזכויות הפרט. ההחלטה הדגישה הן את חובות הרשות והן את הפוטנציאל לתיקון באמצעות פיצוי כאשר מתרחשים ליקויים פרוצדורליים.