בג"צ 6595/21

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בהסדר גירושין בין עותר למשיב. לאחר שהתגרשו בשנת 2019, שני הצדדים היו מעורבים בהליכים משפטיים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף שלהם. בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו קבע במקור כי המשיב ישלם לעותר סך של 1,790,000 ₪ הכוללים את הכתובה כולה בסך של 440,000 ₪ ואת חלקו של העותר בדירת המגורים של בני הזוג. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בית הדין הרבני הגדול דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית הדין האזורי. לאחר מכן הגיש העותר בקשה לביטול פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול מכוח תקנה 122 לכללי הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, המאפשרת לבית הדין להזמין את הצדדים לבירור נוסף ולעכב את ביצוע פסק הדין. בית הדין הרבני הגדול נעתר לבקשת העותר והוציא פסק דין משלים שהתווה הסדר כספי אחר. פסק הדין המשלים קבע את חלוקת נכסי בני הזוג לרבות זכויות פנסיוניות, מספרי מוניות וחשבונות בנק. גם דירת המגורים תחולק שווה בשווה והמשיב ירכוש את חלקו של העותר. פסק דין חדש זה ניתן בעקבות עתירתו הראשונה של העותר לבג"ץ בבקשה לבטל את פסק הדין הקודם. כעת, הגיש העותר עתירה שנייה לבג"ץ לביטול פסק הדין המשלים. בג"ץ דחה את העתירה השנייה בנימוק שהיא אינה משמשת כערכאת ערעור לפסקי הדין של בתי הדין הרבניים וכי התערבותם מוגבלת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או חריגה מהוראות החוק. בג"ץ הגיע למסקנה כי טענות העותר אינן מצדיקות התערבות במקרה זה ולכן דחה את העתירה.