תמ"ש 10612/98

תקציר

התובעת, גרושה, הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר, הנתבע, בדבר ביצוע הסכם הגירושין ביניהם הנוגע לחלוקת הפנסיה והזכויות הסוציאליות של הנתבע ממקום עבודתו. עיקר המחלוקת נסובה סביב אופן חישוב חלקו של התובע בפנסיה של הנתבע, האם יש להתבסס על שכרו של הנתבע במועד הנקוב בהסכם הגירושין או על שכרו האחרון לפני הפרישה. התובע טען לאחרון, ואילו הנתבע העדיף את הראשון. בית המשפט, לאחר שפירש את הסכם הגירושין ושקל את תרומתם של שני בני הזוג במהלך נישואיהם, פסק לטובת התובעת. בית המשפט קבע כי יש לחשב את זכויותיו של התובע בפנסיה של הנתבעת ובזכויות סוציאליות אחרות על בסיס שכרו האחרון של הנתבע טרם פרישתו. החלטה זו הייתה מוצדקת מן הטעם שהזכויות להטבות אלה נקבעו במהלך הנישואין, ולתובעת הייתה זכות לחלקה על בסיס שווי אותן הטבות בעת הפרישה. בנוסף, קיבל בית המשפט את בקשת התובעת לחייב את הפנסיה במס כמשכורת ראשונה והורה לנתבעת למסור את הנתונים הדרושים לחישוב זכויותיה של התובעת. עם זאת, בית המשפט דחה את דרישות התובעת למינוי אקטואר, קבלה ישירה של כספי הפנסיה מנציבות שירות המדינה וצו בדבר קצבת שארים, שכן אלה לא נכללו בתביעה המקורית. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ככלל, החלטת בית הדין נועדה ליישם חלוקה הוגנת של נכסי הנישואין, תוך הכרה בתרומתם של שני בני הזוג ומתן פתרון סביר להסדרים הכספיים שלהם לאחר הגירושין.