תא"מ 44522-08-14

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטענות והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים והחליטה כי יש לקבל את טענת התובע ברובה. עם זאת, השופט מצא כי הסכום הנתבע מופרז ויש להפחיתו. השופטת קבעה כי הטלת עיקולים על נכסי התובע על ידי הנתבעת, לרבות רכב וחשבונות בנק, הייתה בלתי חוקית והיוותה לשון הרע שכן התובע לא חב חוב לנתבע. נמצא כי מעשיו של הנתבע היו אשמים, אם כי גם התובע היה שותף לחלק מהאשמה. השופט הטיל 50% מהאשמה על הנאשם בגין עיקול הרכב וחילק את האחריות לעיקולי חשבון הבנק שווה בשווה בין שני הצדדים. מבחינת הפיצוי, השופט פסק לתובע 2,850 ₪ בגין עיקול רכבו, לאחר שמצא כי עדותו לגבי המחיר שסוכם עם קונה הייתה סבירה. בגין העיקולים על חשבונות הבנק שלו, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע 2,000 ₪, בהתחשב בכך שהעיקולים היו בסכומים קטנים ולא גרמו נזק מוחשי, ולתובע היה אשם תורם במקרה זה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט ופיצויי אי נוחות, בסך של 3,500 ₪. תשלומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. החלטה זו התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של מכלול הראיות והטיעונים ויישום הפסיקה הרלוונטית. השופט פסק לטובת התובע, אך רק באופן חלקי, שכן תביעתו הראשונית של התובע הוגדרה כמוגזמת וגם התובע היה שותף לחלק מהאחריות לנזקים.