ת"א 7101/02

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי עסקאות נפרדות אך קשורות זו בזו. הראשון נוגע לסדרת שיקים חתומים על ידי הנתבע, שלא כובדו על ידי הבנק ונמסרו לאחר מכן לעורך דין, מר ראובן פנחס, לכאורה כמתנה לבתו, הילה פנחס, שהייתה קטינה באותה עת. העסקה השנייה עניינה הסכם תשלומים שנחתם בין עורך הדין לנתבע, שמטרתו לפרוע חוב של 25 אלף שקל הנובע משיקים אלה. עורך הדין, יחד עם שותפו, פעלו לכאורה גם כנציגה של הילה בעניין זה. עם זאת, במהלך המשפט הועלו ספקות לגבי קיומם של יחסי ייצוג אלה, שהובילו לביטול פסק הדין הראשוני ולהחזרת התיק לדיון נוסף. השאלה המרכזית הייתה האם לתובע, עורך הדין, הייתה סמכות לפעול בשמה של הילה פנחס בעת ההתקשרות בהסכם התשלום והגשת התביעה. לאחר שמיעת עדויותיהם של הילה והתובעת, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת אכן פעלה כשלוחה של הילה וכי התקיימו ביניהן יחסי ייצוג. בית המשפט מצא את עדויותיהם אמינות, למרות סתירות מסוימות בפרטים. עוד נקבע כי אביה של הילה, האפוטרופוס הטבעי שלה, הסכים למעשים אלה, והילה עצמה אישרה אותם מחדש עם הגיעה לבגרות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אי הצגת השיקים בפועל אינה רלוונטית, שכן יש להתמקד בתוקפם של הסכם התשלום ושטר החוב. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, קיבל את התביעה לפירעון על פי שטר החוב והתיר את המשך הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. פסק הדין אישר את ממצאי פסק הדין הקודם, שבוטל, לגבי טענות אחרות הקשורות והחלטותיהן. בית המשפט הדגיש כי פסיקתו אינה דורשת הכרעה נוספת בעניינים שאינם קשורים לשאלת היריבות והייצוג.