ע"א 6279/04

תקציר

בית המשפט בחן את הערעור והחליט לדחות אותו, אם כי ציין כמה נקודות מבט שונות מבית המשפט המחוזי. היא קבעה כי בעוד שהן יחידים והן המדינה יכולים לשאת באחריות בגין אי מניעת מעשים פוגעניים על ידי צדדים שלישיים, הטלת אחריות נזיקית כזו צריכה להיבחן בזהירות בהתבסס על הנסיבות, לרבות שיקול הדעת המבצעי והאתגרים הניצבים בפני כוחות הביטחון. המערערים טענו לרשלנות בחלוקת נשק ואי הגנה על המנוח. בית המשפט לא מצא כל רשלנות בהפקדת נשק בידי מתנחלים, בתנאי שננקטו הליכים נאותים. עם זאת, אי הבהירות לגבי קיום נהלים אלה נותרה בלתי פתורה, במיוחד בנוגע לתת-מקלע שניתן לסקולניק. למרות זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי כל רשלנות לא תשנה את התוצאה בשל היעדר קשר סיבתי מספק בין הרשלנות הנטענת לבין האירוע. באשר לטענה השנייה, כוח החיילים שהופקד על השמירה לא נמצא רשלני. למרות הסצנה הכאוטית שבה המנוח פורק מנשקו והושתק לפני הגעת הצבא, הירי הבלתי צפוי של שקולניק לאחר מכן לא נחשב צפוי באופן סביר. החלטות המפקד בנסיבות העניין לא היו בלתי סבירות בהתחשב במידע המוגבל שלו ובמורכבות הזירה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו הוצאות, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש את הצורך בהקפדה על נהלים, במיוחד בסביבות מתוחות ומורכבות, כדי למנוע שימוש לרעה בנשק ולשמור על הביטחון החברתי.