בג"צ 201/19

תקציר

הן המדינה והן אקוקומיוניטי טענו כי יש לדחות את העתירה, בנימוק שהיא הוגשה בשלב מוקדם מדי של ההליך המנהלי וכי קיימים אפיקים חלופיים לעותרים לבקש סעד. עוד טענה המדינה כי העתירה כוללנית מדי וכי לא נכללו בה גורמים רלוונטיים, ואילו אקוקומיוניטי טענה כי העותרים פעלו בחוסר תום לב. העותרים השיבו לטענות אלה והדגישו כי מעשיהם היו מוצדקים בשל היעדר תגובה מצד הרשויות ודחיפות העניין. עוד הבהירו כי עתירתם התמקדה באקו-קומיוניטי ואינה דורשת צירוף של גורמים נוספים. בית המשפט הסכים כי העתירה מוקדמת מדי, שכן ההליך המנהלי לא מוצה וניתן סעד חלופי באמצעות בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד מצא בית המשפט כי הסעד המבוקש רחב מדי וכי העותרים לא מיצו את כל האפשרויות העומדות בפניהם. משכך, החליט בית המשפט לדחות את העתירה. עם זאת, בית המשפט לא סגר את התיק לחלוטין, הכיר בכך שהעותרים יכולים להביא את טענותיהם בפני בית המשפט המתאים במועד מאוחר יותר במידת הצורך, והפציר ברשויות המוסמכות לפעול במהירות ובנחישות לטיפול בסוגיות שהועלו. העותרים חויבו לשלם את שכר טרחתה של אקוקומיוניטי בסך 5,000 ₪.