רע"פ 58509-10-25

תקציר

בבקשה שלפניי, ענייננו הוא בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי. צו ההריסה הפך לסופי לאחר שבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. **העיקרון המשפטי המרכזי העומד בבסיס ההחלטה:** השאלה המרכזית שנדונה בהליך זה נוגעת לפרשנות סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע כי בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסה שניתן לגביו פסק-דין סופי, תוגש "לבית המשפט האחרון שדן בעניין". המחלוקת נסובה סביב השאלה מהי המשמעות של "בית המשפט האחרון שדן בעניין" כאשר בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה על הסף, מבלי שהצו נדון לגופו. **ניתוח משפטי והחידוש בפסיקה:** 1. **עיקרון סופיות הדיון לעומת הזכות לבקש עיכוב ביצוע:** בית המשפט המחוזי, בהחלטתו המקורית, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בנימוק שהיא מנוגדת לעיקרון סופיות הדיון. בית המשפט קבע כי מאחר שהבקשה לביטול הצו, הערעור עליו, ובקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון – כולם נדחו, אין מקום לשוב ולעורר את הסוגיות הללו. בית המשפט העליון (כבוב, שופט) דחה קביעה זו, וקבע כי חוק התכנון והבניה מאפשר במפורש הגשת בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה גם לאחר שניתן לגביו פסק-דין סופי. לפיכך, הגשת בקשה לעיכוב ביצוע כשלעצמה אינה חורגת מעיקרון סופיות הדיון, ויש לבחון את תנאי עיכוב הביצוע לגופם. 2. **פרשנות "בית המשפט האחרון שדן בעניין":** זהו לב ההחלטה והחידוש המרכזי בה. בית המשפט העליון פירש את המונח "בית המשפט האחרון שדן בעניין" לא באופן דווקני, אלא על דרך התכלית. * **התכלית:** תכלית החוק היא למנוע "סחבת" ודחייה של צווי הריסה סופיים, אך גם להבטיח שההכרעה בבקשת עיכוב הביצוע תתקבל על ידי הערכאה המכירה ביותר את פרטי המקרה והמצב התכנוני העדכני. * **המצב הקיים:** כאשר בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה על הסף, מבלי שנדונה לגופו של צו ההריסה, בית המשפט העליון לא דן בפועל בצו ההריסה עצמו, אלא רק בשאלה האם קיימת עילה להתערבות "בגלגול שלישי". במצב זה, בית המשפט העליון אינו "בית המשפט האחרון שדן בעניין" צו ההריסה לגופו. * **החידוש:** על פי ההחלטה, במצב זה, "בית המשפט האחרון שדן בעניין" הוא דווקא בית המשפט המחוזי, שכן הוא האחרון שדן בצו ההריסה לגופו, ובפניו מונחת התמונה העדכנית ביותר. לעומת זאת, אם בית המשפט העליון היה דן בבקשת רשות הערעור כבערעור לגופו, אזי הוא היה נחשב לבית המשפט האחרון. * **השלכה מעשית:** משמעות הדבר היא שבמקרה דנן, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה כדין לבית המשפט המחוזי. 3. **החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי:** מאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ללא דיון לגופה, ומשנקבע כי הייתה לו סמכות לדון בה, בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור, קיבל את הערעור לגופו, והשיב את הדיון בבקשת עיכוב הביצוע לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בה לגופה, בהתאם לתנאי החוק. **לסיכום:** ההחלטה מבחינה חידוש משפטי בכך שהיא מפרשת את המונח "בית המשפט האחרון שדן בעניין" באופן גמיש, המתחשב בתכלית החוק ובמצב העובדתי של הדיון. במקרה שבו בקשת רשות ערעור נדחית על הסף, אין הדבר מוביל אוטומטית לסגירת שערי הדיון בבקשת עיכוב ביצוע, אלא נדרש לבחון איזו ערכאה היא באמת האחרונה שדנה בצו לגופו. הדבר מאפשר דיון יעיל יותר בבקשות עיכוב ביצוע, בהתאם למצב התכנוני והעובדתי העדכני.