ת"צ 62940-02-20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה למחיקת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בישראל. את ההסתלקות ביקש המבקש, שביקש לסגת מתביעה נגד חברה בגין אי פרסום הסדרי נגישות לאנשים עם מוגבלות באתר האינטרנט שלה, כנדרש בחוק. החברה הסכימה לשנות את התנהלותה ולפרסם את המידע הנדרש, ושני הצדדים ביקשו מבית המשפט לאשר את ההסתלקות. השופט קיבל את בקשת ההסתלקות, וציין כי המטרה העיקרית של ההליך הושגה. עם זאת, השופט היה צריך גם להחליט אם לאשר את הבקשה למשיכת פיצויים, אשר תעניק למבקש ולעורך דינם הטבות מסוימות מהחברה. השופט עמד על המסגרת הפרוצדורלית למשיכות מסוג זה ועל הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, שמטרתה לאזן בין רתיעה מתביעות סרק, לבין הבטחה כי לתובעים לא יינתן תמריץ לזנוח תביעות תקפות לכאורה. במקרה זה אישר השופט את בקשת ההסתלקות המפצה, וקבע כי בקשת האישור גילתה עילת תביעה לכאורה וכי ההליך הביא תועלת משמעותית לחברי הקבוצה. השופט שקל גם את החיסכון במשאבים השיפוטיים ואת חשיבותו הציבורית של ההליך. באשר לסוגיית החלפת המבקש, החליטה השופטת כי אין צורך בהחלפה, שכן הבקשה הייתה בשלב מקדמי וההסתלקות לא פגעה באינטרסים של חברי הקבוצה או הציבור. לבסוף, אישר השופט את הסתלקותו של המבקש והורה על מחיקת הבקשה לאישור, תוך שהוא דוחה גם את תביעתו האישית של המבקש וקובע את גובה הגמול ושכר טרחת עורך הדין שתשלם החברה.