עת"מ 42613-07-16

תקציר

העותר הגיש עתירה מנהלית נגד עיריית חיפה בה ביקש לחייבה למחוק חוב ארנונה היסטורי שנרשם על שם אביו המנוח, או לחילופין להעמיד את החוב על קרן נומינלית. החוב מתייחס לשלוש דירות בבעלות המנוח ומשתרע בין השנים 1977 ל-1999. בעתירה נטען כי העירייה לא פעלה לגביית החוב במשך שנים רבות וכי פעולות הגבייה הראשונות נעשו לאחר שהחוב התיישן. זאת ועוד, טען העותר כי פעולות העירייה היו פגומות וכי יש לראות בהן כמי שוויתרו על החוב. העירייה, לעומת זאת, טענה כי העותר התחמק מתשלום מסים וכי עתירתו נגועה בשיהוי ממושך. עוד טענו כי נקטו צעדים לגביית החוב, שעצרו את תקופת ההתיישנות. בית המשפט הורה לעירייה להמציא לעותרת מסמכים הקשורים להליכי הגבייה, מהם עולה כי הדרישות הראשונות לתשלום נשלחו שנים לאחר שהחוב הצטבר. בעתירה נטען כי העירייה לא פעלה בתום לב ולא פעלה די הצורך לגביית החוב. באשר לפסק דין משנת 1993 בגין החוב, טענה העותרת כי הוא פגום וכי העירייה אינה יכולה להסתמך עליו. העירייה טענה כי העותרים מנסים להתחמק מתשלומי מס וכי מעשיהם היו במסגרת החוק. בית המשפט מצא כי התנהלות העירייה אינה עומדת בחובת ההגינות המוגברת המוטלת עליה. זאת ועוד, חל שיהוי ניכר מצד העירייה בנקיטת פעולות לגביית החוב, והם לא מסרו לעותר מסמכים הקשורים לחוב. עם זאת, בית המשפט ציין גם כי המנוח לא נהג בהגינות כלפי העירייה בכך שלא הסדיר את חובותיו. עם זאת, מאחר שהמנוח והעותר שילמו את החוב מאז שנת 2006, וחובתו של היחיד לנהוג בהגינות אינה באותה רמה כמו זו של הרשות, קיבל בית המשפט את העתירה על תנאי. התנאי היה שהעותר ישלם לעירייה סך של 94,940 ₪, המייצג את הפרשי קרן החוב והצמדה, עד ליום 1.9.17. אם תשלום זה בוצע, חובו של המנוח ייחשב כחוב שהוסדר במלואו. בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.