ע"ר 26250-10-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, וזאת אך ורק על בסיס המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"ר 26250-10-25** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי כבוד השופט אלכס שטיין בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, עוסק בערעור על החלטת רשמת בית המשפט לדחות בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. המערערת, שרה שחם, מבקשת להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין קודם של בית המשפט העליון, אשר דחה ערעורה על הסף. **רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים** 1. **הליך קודם בבית המשפט המחוזי:** המערערת ובעלה המנוח הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. תביעה זו נדחתה על הסף מחמת מעשה בית דין. 2. **הליך קודם בבית המשפט העליון (ע"א 27444-06-25):** המערערת ערערה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. הערעור נדחה על הסף, ללא צורך בתשובה, מכיוון שלא נמצאו לו סיכויים להתקבל, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 3. **בקשות לעיון חוזר:** המערערת הגישה שתי בקשות לעיון חוזר על פסק דין זה, אשר נדחו. 4. **בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף:** ביום 19.8.2025, המערערת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דין בית המשפט העליון. טענותיה נסמכו על כך שנודעה לה על פסק הדין רק לאחר שלושה ימים מפרסומו, וכן על עצם הגשת הבקשות לעיון חוזר כפעולה המאריכה את המועד. 5. **החלטת הרשמת (המנ"א 49266-08-25):** הרשמת מ' יהב דחתה את הבקשה. קבעה כי בקשות העיון החוזר אינן נחשבות כחלק מרצף פעולות המאריך את המועד, וכי יש למנות את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף ממועד מתן פסק הדין. בנוסף, ציינה כי גם אם הייתה מתקבלת עמדתה, הבקשה להארכה הוגשה באיחור ניכר. 6. **הערעור הנוכחי (ע"ר 26250-10-25):** המערערת ערערה על החלטת הרשמת לבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וניתוח החלטת בית המשפט העליון** כבוד השופט שטיין דחה את הערעור, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר עקרונות משפטיים מרכזיים: 1. **שיקול הדעת הרחב של הרשמת בהארכות מועד:** בית המשפט העליון הדגיש כי לרשמת בית המשפט נתון שיקול דעת רחב מאוד בכל הנוגע להחלטות בעניין בקשות להארכת מועד. ביקורת שיפוטית על החלטות אלו תיעשה "במשורה ובמקרים חריגים בלבד". עיקרון זה מחזק את מעמדה של הרשמת כמסננת ראשונית ויעילה של בקשות כאלו. (סעיף 4 לפסק הדין, מוזכרים פסקי דין רלוונטיים: ע"ר 27834-10-25, ע"ר 23597-09-25). 2. **דרישת "טעם מיוחד" להארכת מועד לבקשה לדיון נוסף:** בית המשפט העליון חזר על ההלכה המשפטית לפיה על המבקש הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" לכך. טעות של המבקש בחישוב מועד ההגשה, כפי שהיה במקרה זה, אינה עולה כדי "טעם מיוחד". הדבר נובע מהאופי המיוחד של הליך הדיון הנוסף, הדורש בחינה קפדנית ומצמצמת של בקשות להארכת מועד. (סעיף 5 לפסק הדין, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, מוזכר פסק דין רלוונטי: ע"ר 35387-11-24). 3. **איזון בין זכויות דיוניות לאינטרסים ציבוריים:** הדרישה ל"טעם מיוחד" משקפת את האיזון הנדרש על פי החוק בין זכויותיו הדיוניות של בעל הדין המבקש הארכה, לבין אינטרסים ציבוריים כגון יעילות, ודאות וסופיות הדיון. (סעיף 5 לפסק הדין). 4. **משמעות הגשת בקשות עיון חוזר:** בית המשפט קבע באופן ברור כי הגשת בקשות לעיון חוזר אינה מהווה חלק מרצף פעולות למיצוי זכויות דיוניות המאריך את המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. בקשות אלו, כשלעצמן, אינן משנות את נקודת המוצא לחישוב המועד להגשת בקשה לדיון נוסף. (סעיף 3 לפסק הדין). 5. **מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף:** נקבע כי את מניין הימים להגשת בקשה לקיום דיון נוסף יש למנות ממועד מתן פסק הדין, ולא מיום שנודע למערערת על פרסומו. עיקרון זה נועד להבטיח ודאות וסופיות לגבי מועדי ההגשה. (סעיף 3 לפסק הדין). 6. **חומרת האיחור:** בית המשפט הדגיש כי האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד אינו איחור קל, אלא חלף למעלה מ-20 יום מהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף. הדבר בעל משמעות רבה לנוכח סד הזמנים הקצר הקבוע בחוק (15 ימים). (סעיף 6 לפסק הדין, מוזכר פסק דין רלוונטי: ע"ר 39838-05-25). 7. **נסיבות אישיות מול שיקול דעת הרשמת:** אף שהרשמת התחשבה בנסיבותיה האישיות של המערערת, היא קבעה שבשקלול הכולל, טעותה אינה טעות סבירה המצדיקה הארכת מועד. בית המשפט העליון אישר קביעה זו, וראה בה איזון ראוי ושימוש נאות בשיקול הדעת שנתון לה. (סעיף 7 לפסק הדין). 8. **סיכויי הבקשה לדיון נוסף:** בית המשפט העליון הוסיף וציין כי גם מבחינת סיכויי הבקשה לדיון נוסף להתקבל, הם קלושים. הסיבה לכך היא שפסק הדין של בית המשפט העליון דחה את הערעור על הסף, מבלי שנקבעה בו הלכה משפטית חדשה או משמעותית, שהיא התנאי המרכזי לקיום דיון נוסף. (סעיף 8 לפסק הדין, מוזכרים פסקי דין רלוונטיים: ערג"ץ 2899/23, ערג"ץ 7979/21). **חידושים משפטיים** פסק דין זה אינו מציג חידושים משפטיים מהפכניים, אלא מהווה חיזוק ויישום של הלכות קיימות בתחום הדיון הנוסף וסדרי הדין האזרחי. עם זאת, ניתן להדגיש את הדברים הבאים: * **הבהרת גבולות בקשות העיון החוזר:** פסק הדין מבהיר באופן חד משמעי את תפקידן של בקשות לעיון חוזר. הן אינן נחשבות כפעולה המאריכה את המועדים הדיוניים להגשת בקשות לערכאות גבוהות יותר, דוגמת בקשה לדיון נוסף. זהו חידוד חשוב למען בהירות וודאות דיונית. * **הדגשת היקף שיקול הדעת של הרשמת:** פסק הדין מדגיש שוב את רוחב שיקול הדעת הנתון לרשם בהחלטות בנוגע להארכות מועד, ומגביל את יכולת ההתערבות של בית המשפט ל"מקרים חריגים בלבד". הדבר מחזק את המודל של "סינון" ראשוני על ידי הרשם. * **הצגת האיזון הנדרש:** הניתוח של השופט שטיין מדגיש את האיזון הנדרש בין זכויות הפרט לבין אינטרסים ציבוריים, בהקשר לבקשות להארכת מועד להליך מיוחד כמו דיון נוסף. **סוף דבר** בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את החלטת הרשמת לדחות את הבקשה להארכת מועד. ההחלטה מבוססת על דרישת "טעם מיוחד", על פירוש תפקידן של בקשות עיון חוזר, ועל חומרת האיחור הבלתי מוצדק. כמו כן, בית המשפט התייחס גם לקלושות סיכויי הבקשה לדיון נוסף לגופם. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.