עת"מ 39070-05-23

תקציר

פסק הדין מקבל חלקית את עתירת התובעים. בסוגיה הראשונה, לגבי מי זכאי לפיצוי בגין הקרקע המחוברת, בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי הדבר אינו בסמכותה של ועדת ההתנגדויות, ולכן החלטת הוועדה שלא לדון בנושא זה הייתה ראויה. הסוגיה השנייה נוגעת לשווי הקרקע והאם הייתה "הקפאה" בהרשאות התכנון שהשפיעה על ערך הקרקע. התובעים טענו כי הייתה הקפאה כזו בשתי תכניות שחלות על הקרקע: התכנית המנדטורית ותכנית ג/733. בית המשפט מצא כי הטענה בעניין תכנית ג/733 אינה ראיה מספקת, והחלטת הוועדה בעניין זה הייתה ראויה. עם זאת, הוועדה לא התייחסה לטענות הנוגעות לתכנית המנדטורית, למרות שהועלו, ועל כן היבט זה של העתירה מתקבל, והתיק מופנה חזרה לוועדת ההתנגדויות על מנת שתשקול מחדש את שווי הקרקע לפי תכנית זו, לאור הפסיקה הרלוונטית. בסוגיה השלישית, בדבר גובה ההוצאות שנפסקו על ידי הוועדה, מצא בית המשפט כי הסכום שנפסק על ידי הוועדה היה סביר ונתון לשיקול דעתה, ועל כן העתירה בעניין זה נדחית. כל צד חויב לשלם לתובעים 7,000 ₪ עבור הוצאותיהם.