ת"א 3021/09

תקציר

הנפגע, שנגרמו לו נכות קשה בעקבות תאונת דרכים, והוריו כמוטבים, הגישו תביעה לפיצויים נגד המבטחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על חובת המבטחת לפצות את התובעים. נקודות המחלוקת העיקריות היו לגבי מתכונת הפיצוי, גובהו לראש נזק ומתכונת ניכוי הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קבע כי הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים הוא נטל מוגדר על מבטח השימוש ברכב, בהתחשב בצרכי הנפגע ובשיקולים חברתיים. מגמת החקיקה מעדיפה סטנדרטיזציה ונוסחאות על פני פיצוי פרטני כדי לפשט הליכים ולקדם פשרות. בית המשפט העריך את תוחלת החיים של הנפגע, בהתחשב הן בחוות דעתו של המומחה והן בטיפול החריג שניתן על ידי הוריו, וקבע אותה על 11.5 שנים ממועד התאונה. באשר למתכונת הפיצוי, בית המשפט העדיף תשלום חד פעמי על פני תשלומים תקופתיים, שכן תוחלת החיים הייתה ברורה למדי והעמימות לא הייתה מהותית. בית המשפט מצא את עדותו של האב מהימנה וקיבל את דבריו בנוגע לפרטי הסיעוד והוצאותיו. לתובעים נפסק הפיצוי המרבי בגין נזק לא ממוני. בגין הפסד השתכרות, בית המשפט הניח כי הנפגע היה משתכר את השכר הממוצע ופסק פיצוי כולל של 30% המשקף חיסכון לאורך שנות עבודתו הצפויות. בגין עזרה לזולת, קבע בית המשפט פיצוי המבוסס על עלות העסקת מטפל סיעודי במשרה מלאה, קבלת בקשת התובעים לסיוע בשעות הלילה והתחשבות בטיפול הסיעודי האמין והיסודי של ההורים. פיצויי העבר והעתיד חושבו בהתאם. באשר לשירותי בריאות ומכשירי שיקום, בחן בית המשפט את הדינים החלים ומצא כי הנפגע זכאי לשירותים מסוימים ללא השתתפות עצמית. היא הסתמכה על מצג המדינה כי יספק את המכשירים הנדרשים ופסק פיצוי בגין דמי ההשתתפות העצמית ולצרכים עתידיים. בגין תרופות, חיתולים ופיזיותרפיה פסק בית המשפט פיצוי בהתבסס על הוצאותיהם בפועל של התובעים, חוות דעת מומחים ואי הצגת ראיות לעלויות נמוכות יותר. הפיצוי עבור מכשירי השיקום חושב בהתחשב בעלות המכשירים בפועל או באומדני התובעים, והצרכים העתידיים סופקו באופן גלובלי. מאחר שהנפגע היה מרותק לביתו, לא נפסקו צרכי ניידות מיוחדים, למעט הוצאות ניידות מוגדלות בסך 1,000 ש"ח לחודש, שבית המשפט מצא כי הן סבירות. כמו כן נפסקו לתובעים פיצוי בגין התאמות דיור והתייקרות עבור כביסה ומיזוג אוויר. דמי אפוטרופסות נפסקו על בסיס השיעור המקסימלי שכן ההורים מונו אפוטרופוסים ומילאו את תפקידם, כולל דיווח. סך הפיצויים לפני ניכויים עמד על 3,931,632 שקל. ניכויים בוצעו בגין תשלומים תכופים של הנתבעת, והטבות המל"ל, כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט. הניכוי בגין הטבות המל"ל ייקבע בפסק דין משלים בעקבות חוות דעת אקטואריות עדכניות. לפיצוי נטו נוספו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34% והוצאות משפט בסך 60 אלף שקל. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 500,000 ₪ על חשבון, כאשר היתרה תשולם לאחר קביעת ניכוי המל"ל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22/04/2014.