ת"פ 23320-10-15

תקציר

על סמך הודאת הנאשם הוא הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין וגניבה לפי סעיף 383(א)(1) לאותו חוק. עובדות כתב האישום המתוקן מצביעות על מערכת יחסים שטחית בין הנאשם למתלוננת. בליל 10.9.2015 שתו המתלונן והנאשם יחד בבית קפה. בארנקו של המתלונן היו 5,600 שקלים, אותם פדה באותו יום. הנאשם ביקש מהמתלונן 100 שקלים, אך זה סירב. הדבר הוביל את הנאשם לתקוף את המתלונן באלימות בכך שהכה אותו מאחור, בעט בו והכה אותו באגרופים בבטנו ובראשו בעת שהיה על הקרקע. המתלונן סבל משתי צלעות שבורות, חתכים מעל עיניו ודימום גדול סביב עינו השמאלית. לאחר התקיפה, גנב הנאשם את הכסף מהמתלונן הפצוע ונמלט. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. התביעה וההגנה הציגו את הצעות הענישה שלהן. התובע הדגיש את חומרת התקיפה ואת הערכים החברתיים שנפגעו, ואילו הסנגור טען להקלה בעונש בשל היעדר תכנון מוקדם, שכרותו של הנאשם ונסיבות אישיות. עם זאת, השופט עמית כהן הדגיש את אופייה האלים של העבירה, את השלכותיה הפיזיות המשמעותיות ואת עברו הפלילי המשמעותי של הנאשם, הכולל הרשעות בעבירות מין, איומים ועבירות סמים. השופט כהן קבע כי טווח הענישה ההולם הוא 8 עד 30 חודשים ושקל את קבלת האחריות של הנאשם, נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי. כתוצאה מכך נגזרו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי של 10,000 ₪ למתלונן. השופט הגיע למסקנה כי נדרשת תגובה חריפה למען הצדק, ובכך קבע תקדים למקרים דומים בעתיד. כמו כן נקבעה הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, עם מועד אחרון של 45 יום.