תאד"מ 1175-05-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו, המפרט את התשלום המגיע לעורך הדין עבור שירותיו המשפטיים. ההסכם כתוב באנגלית וקובע סכום חד פעמי של 3,400 דולר, המורכב מ-3,000 דולר למתן שירותים משפטיים ו-400 דולר להוצאות משפט כלליות. הלקוח שילם לעורך הדין 3,000 דולר, אך האחרון טוען כי לאחר ניכוי הוצאותיו חייבים לו 2,600 דולר בלבד. בית המשפט מוצא כי כל 3,000 הדולרים מהווים את שכר הטרחה עבור שירותיו של עורך הדין וכי 400 הדולרים מכסים הוצאות נוספות, כלומר הלקוח כבר שילם את הסכום במלואו. ההסכם גם קובע תנאי מותנה לפיו יקבל עורך הדין 9,500 דולר נוספים עם מכירת דירת הלקוח לצד שלישי. בית המשפט קובע כי תנאי זה לא התקיים עקב החלטת הלקוח להעסיק עורך דין אחר לצורך המכירה, אך שינוי זה לא נבע מרשלנות או חוסר תום לב מצד הלקוח. בית המשפט אינו מקבל את הסדר שכר הטרחה בגין המכירה, שכן הוא חורג באופן משמעותי מהתעריפים המקובלים ומעניק לעורך הדין שכר טרחה מופרז. כמו כן, גם תביעתה שכנגד של הנתבעת, המבקשת שיפוי בגין שכר טרחה ששולם לתובע, נדחית. בתביעה שכנגד נטען כי התובע לא ביצע את הפעולות המפורטות בהסכם וכי הנתבע נאלץ לשכור איש מקצוע אחר, מר פרדו, להשלמתן. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא כל ראיה התומכת בטענה זו ומציין כי הודעות הדוא"ל של הנתבע עצמו מתייחסות למר פרדו כשליח. הנתבע גם אינו מביא ראיות לכישוריו של מר פרדו או לתשלומים כלשהם ששולמו לו. אשר על כן, הן תביעת התובע והן תביעת הנתבע שכנגד נדחות. צו העיקול מבוטל, ולא נפסקות הוצאות למי מהצדדים.