ע"א 1738/09

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא. ענייננו בשטר חוב שנתן המשיב למערערת להבטחת תשלומים עתידיים בגין טובין שנרכשו. המשיב טען כי השטר ניתן ללא תמורה, שכן הוא כבר שילם עבור הסחורה. בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיב לאירועים ומצא כי השטר נועד לכסות חובות עתידיים, וכי המשיב אכן שילם עבור הסחורה במזומן או בהמחאות לקוחות. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא, אשר העדיפו את עמדת המשיב. צוין כי רישומי המערערת, שהתבססו על מחברת המוביל, אינם ניתנים לאימות ואינם משקפים בהכרח את המצב בפועל. בית המשפט הדגיש כי גרסתו של המשיב אמינה יותר, מה גם שהמוביל עצמו הודה כי החוב הנטען מתייחס לתקופה שקדמה למימוש השטר. המשיב הצליח להפריך את חזקת התחשבות, והגנת חוסר התמורה התקבלה. בנוסף, הדגישה ערכאת הערעור כי בין צדדים קרובים, כגון המערערת והמשיב, חלות ההגנות החוזיות הרגילות גם על שטר. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.