בש"א 19935/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם השקעה כושל. התובעת, חברה זרה המאוגדת על פי חוקי גיברלטר, תבעה את הנתבעים בגין אי כיבוד חוזה בסכום כסף גדול המיועד לפרויקט קרקע בתל אביב. התובעת מבקשת להשיב את הכספים, בטענה שהנתבעים הפרו את ההסכם. עם זאת, הנתבעים לא מילאו את התחייבויותיהם ולא העמידו כל בטוחה ממשית להחזר ההשקעה. המצב מסתבך עוד יותר מכיוון שרוב קרנות ההשקעה מנוכסות שלא כהלכה. בינתיים, הנתבעים ביקשו מהתובע להעמיד ערבות להוצאותיהם המשפטיות, אם יזכו בתביעה. לטענתם, על החברה התובעת, בהיותה גוף בערבון מוגבל, להמציא ערבות כאמור לפי סעיף 353א לחוק החברות. בית המשפט מסכים עם הנתבעים, וקובע כי התובע לא הוכיח די הצורך יכולת לשלם את ההוצאות הנזכרות בחוק. זאת ועוד, מאחר שעצם קיומה וזכויותיה הנטענות של התובעת נובעים מהחוזה שבמחלוקת, ונוכח אופיו הרעוע של מצבה הכלכלי, פוסק בית המשפט לטובת בקשת הנתבעים. התובע נדרש להפקיד ערבות בסך 40,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים. במידה והתובע לא יעשה כן בתוך 30 יום, התביעה תימחק. בנוסף, בית המשפט מורה לתובע לספק תשובות ברורות יותר לשאלות ספציפיות הקשורות למקרה, כפי שהוצגו על ידי הנתבעים בשאלון. על התובע להגיש תשובות אלה בתוך 30 יום. פסק הדין מכיר גם בבקשתה הנפרדת של התובעת בנוגע לשאלון שנשלח לנתבעים ומבטיח החלטה נפרדת בעניין זה. בית המשפט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.