ע"פ 497/92

תקציר

בערעורו של מיכאל (עמוס) בן רחמים קנדי (נחום) על הרשעתו ברצח יצחק ימין, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא, שהרשיע את המערער על סמך ראיות נסיבתיות. הראיות הצביעו על כך שהמערער היה האדם האחרון שנראה עם המנוח לפני הרצח ואירועים מרכזיים לפני ואחרי הרצח תאמו את נוכחותו בזירת הפשע. בית משפט קמא דחה את האליבי של המערער והדגיש את אמירותיו הבלתי עקביות כגורמים מפלילים משמעותיים. במהלך הערעור עלו ראיות חדשות ממודיע משטרתי, אך עדויותיו הסותרות לא ערערו באופן אפקטיבי על הראיות הנסיבתיות. המודיע טען בתחילה כי ראה רוכב אופנוע מצית את מכוניתו של המנוח, מה שהשתנה מאוחר יותר, מה שפגע באמינות דבריו. טענתו של המערער בדבר סכסוך בין המנוח לבין משפחה אחרת לא ביססה הסבר חלופי משכנע לרצח ולא הפחיתה מהראיות המשמעותיות נגדו. כמו כן, בית המשפט התייחס לסוגיות פרוצדורליות הנוגעות לחומר חקירה שלא נחשף, תוך הדגשת חשיבותו להליך משפטי הוגן, אך הגיע למסקנה כי המחדל לא הוביל לעיוות דין. משכך, לא מצא בית המשפט עילה לבטל את ההרשעה, אישר את קביעתו של בית משפט קמא בעניין הרצח, ודחה את הערעור.