ע"מ 4690-10-14

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בערעור שהגישו שלושה פרופסורים על החלטת המשיב, פקיד השומה הירושלמי, להטיל מס הכנסה על מלגות שקיבלו מאוניברסיטת ניו יורק. הפרופסורים טענו כי לא נתנו כל תמורה למלגות ולכן אין להטיל עליהן חבות מס. עם זאת, המשיב עמד על כך שהמלגות ניתנו בתמורה לתמורה, קרי קידום מטרותיה והאינטרסים של האוניברסיטה, ולפיכך הן הכנסה חייבת במס. בית המשפט בחן את אופי המלגות ומצא כי המרצים גויסו על ידי האוניברסיטה, וכי המלגות לא היו מענקים או פרסים אלא תשלומים לקידום האינטרסים של האוניברסיטה. בית המשפט קבע כי שיקוליהם של המרצים עבור המלגות היו כרוכים בהגשת תוצר מחקרי משמעותי, השתתפות בחיי הרוח של האוניברסיטה והקדשת זמן ואנרגיה לאוניברסיטה במהלך שהותם. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המלגות אכן היו הכנסה חייבת במס, שמקורה בעיסוקם של הפרופסורים כחוקרים. כמו כן, בית המשפט דן בסיווגה של ההכנסה לפי פקודת מס הכנסה וקבע כי היא נופלת תחת סעיף 2(1) כהכנסה שמקורה בכל עסק או משלח יד. בית המשפט התייחס גם לסוגיית ניכוי הוצאות מסוימות ומצא כי החלטת המשיב לדחות את ניכוי ההוצאות בגין 12 הימים האחרונים לשהותו של פרופ' בר בארה"ב הייתה מוצדקת, שכן הוא לא המציא מסמכים או קבלות כלשהם לאימות הוצאות אלה. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל פגם פרוצדורלי שיש בו כדי לשנות את תוצאות השימוע והסכים עם החלטת המשיב שלא להטיל קנס על המרצים בגין הגירעון במס, שכן הפרופסורים פעלו בתום לב. כל אחד מהפרופסורים חויב לשאת בהוצאות המשיב בסך 7,000 ₪.