בג"צ 6005/93

תקציר

התיק בחן את הנוהל של בית המשפט העליון שעיכב את פרסום שמותיהם של עורכי דין המעורבים בערעורים לפי חוק לשכת עורכי הדין. העותר טען כי פרקטיקה זו סותרת את עקרונות השימוע הציבורי והשוויון ונעדרת הצדקה משפטית. בג"ץ הגיע למסקנה כי פרשנותו הראשונית של סעיף 69(א)(6) לחוק לשכת עורכי הדין, שראה בפרסום כזה אמצעי ענישה, אינה במקומה. סעיף זה אינו אוסר על פרסום הליכים או פסקי דין של בתי דין משמעתיים. במקום זאת, היא מעניקה סמכות שבשיקול דעת לבתי משפט אלה להורות על פרטי פרסום ספציפיים. בית המשפט הדגיש כי עקרון הדיון הציבורי הוא עקרון יסוד במשטר דמוקרטי, המחייב הוראות חוק ברורות שיגבילו אותו. בהחלטה צוין כי לא קיים בסיס משפטי תקף לאיסור פרסום זהותו של עורך דין בפסקי דין של בית המשפט העליון, וקבעה כי יש להתייחס לכל הצדדים באופן שווה בהליכים משפטיים. כתוצאה מכך, הנוהל של בית המשפט העליון שלא לפרסם שמות נעדר בסיס משפטי. פסק הדין הדגיש סתירות ביישומים קודמים של הנוהל וקרא לבחון מחדש את הנהלים הנוגעים לפרסום פסקי דין של בתי דין משמעתיים כדי להבטיח התאמה לעקרונות המשפט.