דנ"א 1892/11

תקציר

בתיק אימוץ מורכב ורגיש זה, הוטל על בית המשפט להכריע האם לבטל הכרזה על קטינה כבת אימוץ לאמה הביולוגית. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם אי הכושר ההורי של האם, שנקבע תחילה על ידי בית המשפט החוקר, נותר בעינו, לאחר שינויים משמעותיים במצבה. בית המשפט הדגיש כי יש להעריך אי כושר הורי מול ילד ספציפי והשינויים לאורך זמן. נקבע כי אמנם טובת הילד אינה עילה עצמאית לאימוץ, אך היא עומדת ביסוד כל שיקולי האימוץ. השיפורים האחרונים של האם באורח החיים, כולל שיקום משימוש בסמים, תעסוקה יציבה וחיבור מחדש עם המשפחה, הוכרו. חוות הדעת של מכון שלם, שמילאה תפקיד קריטי, הצביעה על כך שבעוד שהאם הפגינה מסוגלות הורית חלקית, האפשרות לשיפור נוסף קיימת עם תמיכה מתאימה. בסופו של דבר, דעת הרוב צידדה במתן אפשרות לאם להתאחד עם בתה תחת פיקוח צמוד, בהתחשב בהתקדמותה, בעוד מיעוט החזיק בדאגה לשלומה של הילדה והעדיף את המשך הליכי האימוץ. ההחלטה משקפת התלבטות מעמיקה ביחסי הגומלין הדינמיים בין זכויות הוריות, טובת הילד ופוטנציאל השיקום במסגרת חוק האימוץ.