ה"פ 1188/02

תקציר

מדובר בהסכם משנת 1937 להעברת קרקעות בירושלים. המבקשים, יורשיו של משה ולירו, מבקשים לבטל את ההסכם או לאכוף אותו, בטענה כי המשיבים, קק"ל ומינהל מקרקעי ישראל, הפרו את ההסכם בכך שלא הקימו שכונת מגורים על הקרקע, בין היתר. עם זאת, השופט קובע כי התביעה התיישנה, שכן הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. השופט מציין כי מעמדם של המבקשים כיורשיו של משה ולירו אינו מקנה להם עילת תביעה, שכן המקרקעין נועדו לטובת הציבור ותפקידו של משה ולירו היה לבצע את רצונו של המנוח. כמו כן, התביעה מסווגת כתביעת מקרקעין, ולכן חלה עליה תקופת התיישנות של 25 שנה, שפג תוקפה זה מכבר. בנוסף, המבקשים התמהמהו בהגשת התביעה, דבר שהביא להרעה במצבם של המשיבים. לבסוף, השופטת דנה לגופו של עניין וקובעת כי פרשנותם של המבקשים להסכם אינה סבירה, וכי המשיבים לא הפרו את החוזה באופן יסודי. מטעמים אלה מורה השופט על מחיקת התביעה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.