תפ"ח 1051/09

תקציר

הכרעת הדין מצאה את הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה של בת זוגו, א.ג., שהתרחש ב-27 במרץ 2009. בכתב האישום נטען כי הנאשם דקר את א.ג. מספר רב של פעמים וגרם למותה עקב איבוד דם, ולאחר מכן עזב את הדירה כשהוא מותיר את גופתה מאחור. עניינה של התביעה הסתמך על נוכחותו של הנאשם בזירת הפשע, בריחתו לאחר מכן, על ראיות פורנזיות לרבות טביעות אצבעותיו על כלי הנשק ועל אמירותיו הבלתי עקביות. ההגנה לא חלקה על הראיות הפורנזיות אך הדגישה את אורח חייה של המתלוננת, ניסתה להכפיש את אופייה וטענה כי הנאשם היה במצב נפשי מזועזע. הראיות שהוצגו כללו עדויות של שכנים, קולגות וחברים של המתלוננת, שתיארו את מערכת היחסים המתוחה בין בני הזוג, את הפחד של הקורבן מהנאשם ואת התנהגותו האובססיבית של הנאשם כלפיה. עוד עלה כי הנאשם ביקר במקום עבודתה של המתלוננת, חשד בה בזנות, וניהל עימותים עם עמיתיה. כמו כן נבדקו עדותו של בנו של הקורבן וגרסותיו השונות של הנאשם לאירועים. בנוסף, בית המשפט שקל את התנהגותו של הנאשם לאחר הרצח, לרבות התמהמהותו בקריאה לעזרה וניסיונותיו להסוות את מיקומו ואת שיחותיו. ראיות פורנזיות הצביעו על נוכחותו של הנאשם בזירת הפשע, על פציעתו ועל ניסיונותיו לנקות את הדם. בית המשפט מצא את גרסאותיו של הנאשם בלתי עקביות ומניפולטיביות. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם דקר את הקורבן שוב ושוב, תוך הפגנת כוונה והיעדר התגרות. ההכנה הפיזית, היעדר התגרות וההחלטה להרוג נקבעו כולם, והובילו להרשעה ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.