ת"א 58003-06-18

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין פעולות בנייה שביצעו הנתבעים בין בתי הצדדים. התובעים, בעלי הבית, טענו כי הנתבעים חסמו דרך ציבורית ששימשה להם מעבר, חסמו חלון ושער כניסה והעתיקו את חיבור הגז שלהם, כל זאת ללא הסכמתם ובניגוד לחוק. הם ביקשו צווי מניעה כדי להחזיר את המצב לקדמותו ולמנוע מהנאשמים להיכנס לחלקתם ולהטריד אותם. עם זאת, השופט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופט קבע כי הנתבעים קיבלו היתר בנייה לעבודות הבנייה, לרבות חסימת החלון והשער, וטענת התובעים כי חתימת המנוח על ההיתר זויפה לא הייתה משכנעת. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי הדרך הנטענת היא דרך ציבורית, והראיות הצביעו על כך שהיא חלק מרכושם הפרטי של הנתבעים. השופט מצא את עדויות התובעים והעדים שלהם לא משכנעות, בעוד שעדויות הנתבעים ועדויות עובדי הציבור היו אמינות יותר. מאחר שהתובעים לא הוכיחו הסגת גבול או פלישה בלתי חוקית לרכושם, בקשתם לצווי מניעה נדחתה. עוד ציינה השופטת כי התנהלותם הפרוצדורלית של התובעים האריכה את התיק והגדילה את הוצאותיה, והורתה להם לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. פסק הדין דוחה אפוא את טענות התובעים במלואן ומחייב אותם לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.