עד"י 1062/11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של אדם שעזב אזור מסוים ללא רשות, באמצעות מסמך מזויף. בית המשפט הכיר באופיין הנרחב של עבירות מסוג זה ובהשלכותיהן הביטחוניות האפשריות, והדגיש את הצורך בעונשי מאסר מרתיעים. בעוד שניתן היה להחמיר את עונשו של המערער עוד יותר, בית המשפט התחשב בהודאתו המוקדמת של המערער ובהבעת החרטה כגורמים מקלים. ההודאה לבדה מהווה עילה לעונש מקל, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים. עוד ציין השופט כי העבירות לא בוצעו מטעמי ביטחון, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה. בנוסף, העדר הוכחה בדבר מחלתו הנטענת של המערער על ילדם פגע באמינותה של טענה זו. בית המשפט הגיע למסקנה כי בעוד שהעונש שהוטל עשוי לנטות לצד החמור, הוא אינו חורג באופן משמעותי מהרמות המקובלות, ולכן אין צורך בהתערבות. הערעור נדחה, וגזר הדין הקיים נותר בעינו. פסק דין זה ניתן היום, 31 בינואר 2011.