מ"ח 1129/13

תקציר

המבקש עתר לבית המשפט למשפט חוזר על יסוד שלוש עילות המפורטות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. העילה הראשונה טוענת כי הראיות המוצגות בפני בית המשפט מבוססות על שקר; השני, חשיפת ראיות חדשות שהיו יכולות לשנות את תוצאות המשפט; והשלישית, קיומו של חשש ממשי כי ההרשעה גרמה לעיוות דין. לאחר עיון בבקשה ובהגשות הנלוות, מוצא בית המשפט כי בקשת המבקש אינה מקימה עילה למשפט חוזר. תמצית טענתו של המבקש נוגעת להרשעתו באישום של גניבה בידי אדם מוסמך. פרשנותו של המבקש לרישומי משרד הפנים עומדת בסתירה לעדויותיהם של שני עדים, הילה וחולי, שטענו כי פגשו את הזוכה בישראל בשנת 2005. בית המשפט קובע כי סביר יותר להניח שפגישות אלה התקיימו בשנת 2001. יתר על כן, גם אם טענות המבקש בנוגע לפגישות אלה היו נכונות, אין בהן כדי להצדיק משפט חוזר. הרשעתו של המבקש התבססה בעיקר על עדותו שלו, שנדחתה על ידי בית המשפט, ולא על עדויות עדי התביעה. טענותיו של המבקש ביחס לאישום הראשון היו תמוהות ולא היו להן כל בסיס משפטי. גם טענתו של המבקש כי נמנע ממנו ייצוג אינה עומדת, שכן הרישומים מראים כי נמסר לו על זכותו לערער וניתן לו די זמן לעשות כן. יתר טענות המבקש הן ערעוריות באופיין ואינן מקימות עילה למשפט חוזר. לפיכך הבקשה נדחית, והמבקש חויב לשלם הוצאות משפט לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪.