ת"צ 50507-03-16

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד שיטת החיוב של העירייה המשיבה לגביית ארנונה, המכונה ארנונה, הגובה תעריף גבוה יותר למ"ר בגין נכסים ששטחם מעל 150 מ"ר. המבקש טען כי יש לפרש את הצו כבעל תעריף פרוגרסיבי, לפיו יש לגבות נכסים עד 150 מ"ר בתעריף נמוך יותר. עם זאת, העירייה גובה תעריף אחיד עבור הנכס כולו בהתאם לגודלו. בית המשפט מצא כי המבקש לא הגיש עתירה מנהלית בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק והשתהה בהגשת התביעה לבית המשפט. העירייה גובה מיסים אלה מדי שנה ומתקצבת את ההכנסות לטובת העיר. שינוי שיטת החיוב בדיעבד יפגע בתקציב העירייה ובפעילותה, ובסופו של דבר יפגע בציבור. המבקש לא הוכיח אפשרות סבירה להצלחה בפירוש צו הארנונה לטובתו ולא עמד בתנאים לאישור תובענה ייצוגית. יתר על כן, שיטת החיוב של העירייה הייתה חוקית ונתמכה בהיסטוריה חקיקתית ובעקרונות המשפט המנהלי. לפיכך נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, והמבקש חויב בתשלום הוצאות העירייה בסך 15,000 ₪.