דנג"צ 45958-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על המידע שסופק בפסק הדין: **ניתוח משפטי: בקשה לדיון נוסף בדנג"ץ 45958-10-24** **מבוא:** החלטה זו עוסקת בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון (בג"ץ 2931/23) שניתן ביום 10.9.2024. הדיון הנוסף מתבקש לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), דחה עתירה שהגישו שני אחים, המשתייכים לקהילת 'בני היישוב הישן' (חסידי סאטמר), אשר ביקשו להתייצב בפני הוועדה המייעצת למתן פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון, על מנת לקבל פטור משירות צבאי מכוח סעיף 36(1) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. **רקע עובדתי ותמצית פסק הדין מושא הבקשה:** המבקשים טענו כי התנגדותם לגיוס נובעת מתפיסה דתית, המבוססת על הבנתם את סוגיית "שלוש השבועות" בתלמוד הבבלי (מסכת כתובות, קיא, א'), שלפיה עד בוא הגאולה אסורה עליהם השתתפות בכל גוף צבאי. עמדה זו, לטענתם, מצדיקה פטור משירות צבאי מטעמי מצפון. בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את העתירה, אך הדרכים שהובילו למסקנה זו היו שונות. * **השופט (בכותר אז) עמית:** נימק את הדחייה בשתי עילות נפרדות: 1. **סרבנות סלקטיבית:** לטענתו, התנגדותם של המבקשים אינה פציפיזם מלא, אלא התנגדות סלקטיבית לשירות בצבאו של עם ישראל בלבד, ולא לשירות צבאי באופן כללי. הפסיקה מכירה בפטור רק בסרבנות מלאה, ולא בסלקטיבית. 2. **אופי קבוצתי של הסרבנות:** גם אם האמונה היא אישית, היא מושרשת באמונה קהילתית. בקשתם נושאת אופי קבוצתי-קהילתי, החותר לסעד קבוצתי, ואינו מתאים למסלול הפטור מטעמי מצפון. זאת, מכיוון שסמכות שר הביטחון לפי סעיף 36 לחוק שירות ביטחון מוגבלת למתן פטור אינדיבידואלי בלבד (כפי שנקבע בעניין רובינשטיין). בנוסף, קיים חשש להשלכות רוחב אפשריות, כגון עלייה דרמטית במספר הפונים ושיבוש פעילות הוועדה, והרחבת היקף הפטור המצפוני, בניגוד למגמה של צמצומו. * **השופטת רונן:** הצטרפה למסקנה, אך הדגישה את ההשלכות הרוחב השליליות על ביטחון המדינה ושוויון בין אזרחים. היא הביעה חשש כי מתן פטור על בסיס צו דתי יפתח פתח למתן פטור לכל בני הקהילה, וכן יקשה על הבחנה בין סרבני מצפון "כנים" לבין מתחזים מטעמי פרקטיקה דתית. * **השופטת ברק-ארז:** גרסה כי מדובר בפטור קבוצתי במהותו, שאינו בסמכות שר הביטחון להעניק, בהתאם לעניין רובינשטיין. היא הדגישה כי די בכך לדחיית העתירה, ואינה רואה צורך להידרש לשאלת הפציפיזם או לטעמים המעשיים. **הבקשה לדיון נוסף:** המבקשים טוענים כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה ומפליגה, ולפיה בקשה לפטור אישי, הנושאת אופי קבוצתי בשל אמונה דתית משותפת, מהווה למעשה בקשה "קבוצתית" למתן פטור מטעמי מצפון. לטענתם, קביעה זו "מרוקנת מתוכן את הפטור המצפוני האינדיבידואלי", פוגעת בכבוד האדם, ומהווה "חידוש מפליג" שאין לו תימוכין בפסיקה או בספרות, ובעל השלכות נרחבות. לכן, לשיטתם, יש לקיים דיון נוסף מכוח חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה. בנוסף, טוענים המבקשים כי פסק הדין קבע ששר הביטחון אינו רשאי ליתן פטור קבוצתי בכל מצב, דבר הסותר את ההלכה שנקבעה בעניין רובינשטיין, שסברה כי השר אינו רשאי ליתן פטור קבוצתי רק כאשר גודל הקבוצה עולה כדי "הכמות עושה איכות", המחייב הסדר ראשוני בחקיקה. **החלטת המשנה לנשיא:** המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף. הוא התבסס על סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, המאפשר דיון נוסף אם ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש מקום לכך. **ניתוח ההחלטה – עילות לדחיית הבקשה:** 1. **פרשנות שגויה של פסק הדין:** המשנה לנשיא קבע כי המבקשים מייחסים לפסק הדין פרשנות שגויה. לטענתו, זיהוי הטעם המצפוני עם עמדתם של רבים מבני הקהילה לא נועד להפחית מחשיבות ערכיהם האמוניים והדתיים, אלא נובע אך ורק ממסגרת הסמכות המוגבלת להענקת פטור מטעמי מצפון – סמכות שר הביטחון, המוגבלת (כפי שנקבע בעניין רובינשטיין) לכמות מסוימת של מקבלי פטור. כלומר, זיהוי הטעם כבעל אופי קבוצתי נובע מהצורך לבחון את השפעותיו של הפטור על מסגרת הסמכות הכללית, ולא מביטול או צמצום חשיבותם של הערכים המצפוניים עצמם. * **עקרון משפטי/חידוש:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין הערכים המצפוניים האישיים לבין השפעתם וגודלם של מקבלי הפטור במסגרת סמכותו של שר הביטחון. היא מחזקת את הדוקטרינה של "הסדרים ראשוניים" (כפי שהובהר בעניין רובינשטיין), לפיה שר הביטחון מוסמך להעניק פטורים אינדיבידואליים, אך שינויים מערכתיים או פטורים בהיקף משמעותי, המכונים "הכמות עושה איכות", מחייבים חקיקה ראשית. 2. **פיתוח עיוני ולא הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף:** גם אם קיים חידוש מסוים באופן שבו פסק הדין התמודד עם בקשה אישית בעלת אופי קבוצתי, מדובר ב"נדבך חדש על הלכות קיימות, בבחינת 'פיתוח עיוני' רגיל של הדין". במצב כזה, בהיעדר "מטען" של הפחתה בערכים, אין מקום לסטות מהכלל שפסקי הדין נקבעים על ידי הרכב ראשוני, ואין צורך בדיון נוסף. * **עקרון משפטי/חידוש:** ההחלטה מבהירה את הסף הנדרש לצורך דיון נוסף. פיתוח הדרגתי של הדין, גם אם מוסיף "נדבך" חדש, אינו עונה על הדרישה ל"חשיבות, קשיות או חידוש" שמצדיקים דיון נוסף. כלל זה נועד למנוע "התשה" של בית המשפט העליון באמצעות דיונים חוזרים ונשנים בהלכות מבוססות. 3. **לא נסתרה הלכה קודמת בנוגע לסמכות שר הביטחון:** המשנה לנשיא דחה את הטענה בדבר סתירה לעניין רובינשטיין. הוא הבהיר כי עניין רובינשטיין נסוב אכן על גבולות סמכותו של שר הביטחון, וכי ההלכה קבעה כי הוא אינו רשאי להעניק פטור קבוצתי בהיקף משמעותי ("הכמות עושה איכות"), המחייב הסדר ראשוני. פסק הדין מושא הבקשה לא סתר הלכה זו, אלא יישם אותה. הוא הדגיש כי פסק הדין בעניין רובינשטיין עצמו התבסס על שינוי תפיסה חוקתית לגבי "הסדרים ראשוניים" ולא רק על "סבירות". * **עקרון משפטי/חידוש:** ההחלטה מחדדת את הבנת סעיף 36 לחוק שירות ביטחון ואת הפסיקה בעניין רובינשטיין. היא מבהירה שסמכות שר הביטחון להעניק פטורים מטעמי מצפון מוגבלת, ושאינו יכול להעניק פטורים קבוצתיים נרחבים, מעבר להיקף המוגדר, מבלי הסמכה חוקית מפורשת. זהו עיקרון יסוד בדיני המשפט החוקתי והמנהלי, המגביל את כוחה של הרשות המבצעת בהיעדר הסמכה מהרשות המחוקקת. 4. **הכרעה עובדתית/יישומית:** הטענות בדבר גודל הקהילה והשאלה אם מדובר במצב של "הכמות עושה איכות" הן שאלות יישומיות ועובדתיות, שאינן מצדיקות דיון נוסף. * **עקרון משפטי:** דיון נוסף אינו נועד להכריע במחלוקות עובדתיות או יישומיות, אלא בעיקר בשאלות משפטיות מהותיות, הלכתיות או עקרוניות. **השלכות משפטיות וחידושים:** החלטה זו, על אף דחייתה את הבקשה לדיון נוסף, מחזקת מספר עקרונות משפטיים חשובים: * **גבולות סמכותו של שר הביטחון להענקת פטורים:** ההחלטה מאששת את הפרשנות המצמצמת של סעיף 36 לחוק שירות ביטחון, כפי שפורשה בעניין רובינשטיין, לפיה סמכות זו מוגבלת לפטורים אינדיבידואליים, ואינה מאפשרת הענקת פטורים קבוצתיים נרחבים ללא חקיקה ראשית. * **הבחנה בין מצפון אישי להשפעה קבוצתית:** ההחלטה מבחינה בין ערכים מצפוניים אישיים לבין ההשלכות הרוחביות של מתן פטורים בהיקף קבוצתי, תוך התחשבות באינטרס הציבורי, בשוויון ובביטחון המדינה. * **מניעת "פתיחת דלת" למספר רב של פונים:** ההחלטה מביעה חשש, שאומץ מחוות הדעת של השופטים בעתירה המקורית, מפני עלייה משמעותית במספר הפונים לוועדות פטור, אשר עלולה לשבש את פעילותן ולהרחיב באופן לא מבוקר את היקף הפטורים. * **דוקטרינת "הסדרים ראשוניים":** ההחלטה מדגישה את רלוונטיות דוקטרינת "הסדרים ראשוניים" בדיני המשפט החוקתי, הקובעת כי נושאים בעלי חשיבות מכרעת לקיום המדינה או לזכויות יסוד, המחייבים הסדרה חקיקתית מפורשת, אינם ניתנים להסדרה באמצעות סמכויות שלטוניות מכוח חוק ביצוע (כגון סמכות שר הביטחון). **לסיכום:** המשנה לנשיא סולברג דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף, בקובעו כי לא התקיימו התנאים המנויים בחוק. לשיטתו, פסק הדין מושא הבקשה אינו מהווה חידוש הלכתי מהותי, אינו סותר הלכה קודמת, ופרשנותם של המבקשים לגביו שגויה. ההחלטה מחזקת את הפרשנות המקובלת בנוגע לגבולות סמכותו של שר הביטחון להעניק פטורים משירות ביטחון, תוך הדגשת הצורך באיזון בין זכויות פרט לבין אינטרסים ציבוריים רחבים.