ת"א 2107/08

תקציר

המחלוקת היא על הפיצויים המגיעים לתובע שאדמתו הופקעה על ידי הנתבעים. התובע טען כי זכויותיו בקרקע, שהוחכרה ממינהל מקרקעי ישראל לדורות, עולות לכדי בעלות ולכן יש לפצות אותו בהתאם. הקרקע המדוברת, המשתרעת על פני למעלה מ-10,000 מ"ר, יועדה לשימוש חקלאי טרם ההפקעה אך בעקבות ההפקעה הוסבה לבית קברות ולכביש. הנתבעים טענו כי חוזה השכירות של התובע אמור להסתיים בעוד חודשיים וחצי ולכן יש לפצות אותו רק בגין יתרת התקופה. לחילופין, הציעו הנתבעים לפצות את התובע על בסיס הנחיות הארכת החכירה, אשר יזכו אותו ב-49 שנים נוספות. בית המשפט מינה מומחה מטעמו להעריך את הפיצוי המגיע לתובע. המומחה קבע כי יש להעריך את זכויות התובע כזכות חכירה ולא כבעלות. המומחה חישב את הפיצוי המגיע בסך 637,000 ₪, שכלל את שווי הקרקע ואת השווי המקושר של הנכסים על הקרקע. בית המשפט הסכים עם ממצאי המומחה ואף פסק לתובע 52,000 ₪ בגין הוצאות הובלה, שכן לא שוכנע כי בכוונת התובע להעתיק את עסקיו. לפיכך, סך הפיצוי שנפסק לתובע עמד על 690,625 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהמועד הקובע ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת שמאי, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין לתובע, בסך 75,000 ₪.