עמ"נ 17732-10-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת ועדת הערר. השופט קיבל את החלטת הוועדה שלא להתערב בטענות השמאות, שכן הן לא העלו פגם מהותי שיצדיק את התערבות בית המשפט נגד חוות הדעת של השמאי המכריע וועדת הערר עצמה. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים אלה, תוך התמקדות בבחינת פעולות השמאי המכריע וועדת הערר על פי כללים מנהליים, וכיבד את מומחיותם בענייני תכנון ובניה. בית המשפט לא מצא פגיעה בעקרונות מנהליים או פגמים מהותיים בשומת השמאי. כמו כן, השופטת הסכימה עם עמדת ועדת הערר כי היטל ההשבחה הוטל כדין. לדברי השופט, פניית המערערים לשמאי המכריע מעידה על קבלתם את החיוב עצמו, ועל כן טענותיהם נגד הטלת ההיטל לא התקבלו בשלב זה. השופט התייחס גם לטענת המערערת לאי שוויון בהטלת היטל ההשבחה, וציין כי מטרת ההיטל היא להשיג צדק חלוקתי וכי היחס לנכסים שונים צריך להיות שונה בהתאם לנסיבותיהם. נמצא כי השמאי המכריע וועדת הערר ניהלו הליכים כדין, תוך בחינה יסודית של טענות המערער. ככלל, פסק הדין מדגיש את תפקידם של הגורמים המקצועיים ואת התערבותו המוגבלת של בית המשפט, המביאה לדחיית הערעור ולקיום החלטת הוועדה.