ע"א 8144/00

תקציר

במקרה של יוסף ברנדר ויוסף ריגר, דן בית המשפט העליון בערעורים הנוגעים לסכסוך על מיזם נדל"ן משותף. ברנדר, בעל מגרש ברמת גן והאחראי על מטריתן, ניהל עם ריגר משא ומתן לפרויקט בנייה משותף. ריגר מימן את רכישת המגרשים העירוניים הסמוכים לאדמתו של ברנדר, אך מאוחר יותר לא נכלל בעסקה מאחר שברנדר מכר את הקרקע לצדדים שלישיים ללא ידיעתו של ריגר. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת ריגר וקבע כי קיים חוזה מחייב, כאשר ריגר זכאי ל-25% מהרווחים, אך ברנדר ערער בטענה להיעדר חוזה כתוב. בית המשפט העליון קבע כי אין חוזה מחייב לגבי המיזם המשותף בשל היעדר הסכם כתוב כנדרש בעסקאות מקרקעין לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. עם זאת, בית המשפט אישר כי ברנדר הפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב, מה שיצר אינטרס הסתמכות עבור ריגר. הפרה זו זיכתה את ריגר בפיצויי קיום בגין אי השתתפותו במכירת המגרשים העירוניים, בסך 888,729 דולר בתוספת ריבית. בכך אישר בית המשפט העליון את העיקרון לפיו הפרה של משא ומתן בתום לב עלולה להוביל לחובת פיצויים, גם בהיעדר חוזה סופי. ההחלטה הייתה חלקית לטובת ריגר, וקבעה פיצוי על נזקים שנגרמו עקב המשא ומתן שהופר, אך בית המשפט לערעורים תיקן גם את שיעור הריבית שנפסק ואת מועד התחילה. ערעורי שני הצדדים הניבו תוצאות מעורבות, כאשר ערעורו של ברנדר נדחה ברובו וערעורו של ריגר התקבל חלקית, מה שהוביל להגדלת הפיצוי המגיע לו.