ע"פ 29/13

תקציר

המערער, שהיה בעבר בעל שליטה בחברות ציבוריות, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בהפרת חוק ניירות ערך ותקנותיו. עיקרו של כתב האישום היה כי המערער כשל במילוי חובות הגילוי שלו בדבר זהות בעלי העניין בחברה, בכך שלא דיווח כי צד שלישי החזיק עבורו מניות בנאמנות. הערעור בפני בית המשפט העליון מתייחס להרשעה זו. חוק ניירות ערך מטיל חובה על בעלי עניין לדווח על שינויים באחזקותיהם כל אימת שהחברה עצמה נדרשת לדווח על מידע זה לציבור. אי ביצוע כן מהווה עבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד חמש שנות מאסר או קנס. בית המשפט דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי טענות המערער - הנוגעות לקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט להלן - חסרות שחר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על ממצאים עובדתיים שנבעו מהתרשמות ישירה של העדים, ובית המשפט העליון, שאינו נוטה להתערב בקביעות אלה, לא ראה טעם לעשות כן במקרה זה. בית המשפט מצא כי גרסת התביעה לאירועים נתמכת בשורה של מסמכים מקבילים, כמו גם בגרסתו המקורית של ולד - אשר הונחה על ידי המערער לרכוש מניות ולהחזיקן בנאמנות עד לסיום הליכי הגירושין של המערערת - וראיות נסיבתיות נוספות. על פי הראיות המשכנעות, ההסכם לפיו ולד יחזיק את המניות בנאמנות עבור המערערת גובש מראש, ולא בדיעבד, ובמועד הדיווחים לבורסה החזיק ולד במניות המערערת. באשר ליסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות, קבע בית המשפט כי חל כלל הציפייה, לפיו המודעות לאפשרות שמשקיע סביר יטעה נחשבת שקולה לכוונה להונות. משכך, מצא בית המשפט כי היסוד הנפשי הנדרש לעבירות המיוחסות למערער הוכח דיו. השופט פוגלמן נתן את פסק הדין ואליו הצטרפו המשנה לנשיא מ' נאור והשופטת ד' ברק-ארז.