סע"ש 50749-02-21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ושקל את כל ההיבטים השונים הכרוכים בתיק. המבקשת, עובדת סוציאלית המועסקת על ידי העירייה המשיבה, סירבה להיענות לחובת העירייה לעבור בדיקות קורונה סדירות, מה שהוביל להוצאתה לחופשה. החלטת בית המשפט מתבססת על התנאים המצטברים לסעד זמני, הכוללים בחינת לגופה של התביעה העיקרית וההצדקה למתן סעד. פסק הדין שקל את זכויותיה של המבקשת, לרבות זכותה לאוטונומיה על גופה, פרטיותה וחופש העיסוק, אל מול זכויות המטופלים אותם היא משרתת, לרבות חבריה לעבודה, וחובתה של העירייה להגן על בריאות הציבור. בית המשפט הכיר באופיין היחסי של זכויות היסוד בישראל והכיר בחובותיה החוקיות של המשיבה כעירייה להגן על האינטרסים של עובדיה והמטופלים אותם הם משרתים. נמצא כי תפקידה של המבקשת כרוך במגע יומיומי הדוק וממושך עם אוכלוסייה בסיכון, לרבות ילדים לא מחוסנים ובני משפחותיהם, וסירובה להיענות לבדיקות הקורונה מעמיד קבוצות פגיעות אלה בסיכון. בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה בדבר מהות תפקידה של המבקשת, ומצא כי תצהירה הראשוני נעדר פרטים מהותיים. זאת ועוד, המשיבה פעלה בתום לב ומתוך דאגה לבריאות עובדיה והציבור. החלטת העירייה לחייב בדיקות קורונה תכופות נחשבה סבירה ומידתית, במיוחד נוכח חיוניות עבודתה של המבקשת והפגיעה הפוטנציאלית באוכלוסיות פגיעות אם תסרב להיבדק. בית המשפט הדגיש כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, ולפיכך הבקשה לסעד זמני נדחתה. עם זאת, על מנת לשמור על איזון, חויב המשיב להמשיך ולשלם את שכרו של המבקש עד לפסק דינו של ההליך העיקרי. לבסוף חויב המבקש לשאת בהוצאות הבקשה בסך 8,000 ₪.