ע"א 8361/10

תקציר

עניינו של המערער, יליד שנת 1959, אשר היה מעורב בתאונת דרכים קלה ביום 20.2.03, שגרמה לצליפת שוט ולביקור בבית החולים עקב כאבי צוואר וגב תחתון. למרות שסירב לקבל טיפול ראשוני, תבע המערער בהמשך פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מה שהוביל למינוי ארבעה מומחים רפואיים להערכת נכותו לצמיתות, שנקבעה בסופו של דבר בשיעור של 36% בשל גורמים שונים לרבות בעיות אורתופדיות, נוירולוגיות, נפשיות, טינטון וסחרחורת. עם זאת, בית משפט קמא פקפק בטענותיו של המערער בדבר אי כושר עבודה מוחלט, וציין חוסר עקביות וחוסר מאמץ למצוא עבודה לאחר התאונה, למרות שהיה מסוגל לחזור לעבודה. כמו כן נלקחו בחשבון אתגרי התעסוקה ההיסטוריים שלו, סוגיות משפטיות ומעמדו התעסוקתי הזמני לפני התאונה. בית המשפט מצא את טענותיו מוגזמות וקבע את אובדן כושר ההשתכרות שלו כך שיתאים לנכותו הרפואית. התגמול חושב על בסיס רווחי העבר וההתקדמות העתידית הפוטנציאלית בשכר, בהתחשב בכמה יכולות פיזיות שהוכחו על ידי מעקב. בית משפט קמא פסק למערער סך של 1,111,221 ₪ לאחר ניכויים, אך בערעור ערער המערער על תוצאה זו וטען לאובדן כושר השתכרות מלא ללא הצלחה. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לשינוי הפיצוי או הערכתו של בית משפט קמא, תוך הדגשת אופיו היסודי והעובדתי של פסק הדין הראשוני, שנקבע כי היה לטובת המערער בהתחשב בראיות ובנסיבות. בסופו של דבר הוחלט לדחות את הערעור, כאשר המערערת חויבה בתשלום שכר טרחת המשיבים בסך 23,200 ₪. החלטה זו התקבלה סופית ב-29 במאי 2011.