ע"א 392/80

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תשלומים בגין שימוש בקרקע חופית בתל אביב שבבעלות המשיבה חברת אטרים בע"מ, שבה מועדון שיט ומעגן סירות. המערערת החלה להחזיק במקרקעין בשנת 1971 על פי חוזה זיכיון לשנה אשר הוארך עד אפריל 1973. בעקבות זאת ביקשה אטרים לסלק את המערערת, אך שני הצדדים הגיעו לפשרה לפיה המערערת הסכימה לצו פינוי ואילו אטרים הסכימה להעניק למערערת זכות סירוב ראשונה במכרז חכירה עתידי לשמונה שנים. לאחר שהמערערת מימשה זכות זו והגדילה את הצעתה להצעה הגבוהה ביותר, סירבה אטרים לכבד את ההסכם וראתה במערערת פולשת. הדבר הוביל לתביעות רבות. בסופו של דבר פסק בית משפט השלום לטובת המערערים בדצמבר 1976, וחייב את אטרים למסור להם את הזיכיון. החוזה נחתם על ידי שני הצדדים במרץ 1977, אך התעוררה מחלוקת לגבי מועד כניסת החוזה לתוקף, מה שהוביל לתביעות נוספות. בית המשפט המחוזי קבע כי החוזה קיים משנת 1974, אך כעת ביטל בית המשפט העליון החלטה זו. בית המשפט העליון מצא כי לא התקיימה פגישה בין רצונות החיוניים לכריתת חוזה בשנת 1974 או בשנת 1977 בשל התנהגותם ודרישותיהם המפורשות של הצדדים. משכך, המערערת מחזיקה במקרקעין ללא חוזה משנת 1974 והיא חייבת בדמי שימוש ראויים שייקבעו שלא במסגרת ערעור זה.