עע"מ 9/15

תקציר

בית המשפט החליט להיעתר חלקית לבקשה לסעד זמני. ההחלטה אם להעניק סעד זמני בערעור מבוססת על מאזן כוחות בין שני שיקולים: סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות. מאחר שמאזן הנוחות במקרה זה משפיע באופן משמעותי על ההחלטה, אין צורך לדון בסיכויי הערעור של המבקש. המשיב מסכים להקפיא את הליכי הגבייה המנהליים עד לסיום הערעור, ועל כך יורה בית המשפט. עם זאת, בית המשפט דוחה את בקשת המבקש להסיר את העיקול על כספו המוחזק בידי כונס הנכסים. המבקש טען כי הכספים, בסך של כחצי מיליון שקלים, דרושים לטיפולים רפואיים דחופים ולקיום יומיומי בשל היעדר הכנסות מעבר לקצבת זקנה. בעוד טענותיו נתמכו במסמכים רפואיים, בית המשפט לא השתכנע לגבי הדחיפות יוצאת הדופן של מצבו הרפואי והפוטנציאל לנזק בלתי הפיך. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי המבקש יכול היה לממש את נכסיו האחרים למימון צרכיו וכי הסרת העיקול תגרום לחוסר איזון ולפגיעה באינטרסים של המשיב. משהצהיר המבקש על כוונתו לעשות שימוש מיידי בכספים אם יוסר העיקול, החליט בית המשפט כי שמירת הסטטוס קוו משרתת את טובת הצדדים. לפיכך, הבקשה לסעד זמני מתקבלת בחלקה, האוסר על המשיב לפתוח בהליכי גבייה מנהליים אך מותיר את העיקול על כספי המבקש המוחזקים בידי הכונס עד להכרעה בערעור.