רע"א 9215-02-20

תקציר

בסדר. הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: רע"א 9215-02-20 ג'באלי נ' הייב** **רקע עובדתי:** ההליך הנוכחי הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, אשר דחה בקשה לביטול עיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אך התנה את המשך תוקפם של צווי העיקול בהפקדת ערובה על ידי המשיב. המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר, ובקשותיו הועברו לבית משפט השלום. בית המשפט האריך את המועד להגשת התנגדות וקבע אותה לדיון. בנוסף, בית המשפט קבע כי צווי העיקול, אשר הוטלו במקור במסגרת חוק ההוצאה לפועל, ימשיכו לעמוד בתוקפם אך ורק בכפוף להפקדת בטוחות שנקבעו על פי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המבקש, אשר טרם קיים את החלטה זו, הגיש את בקשת רשות הערעור הנוכחית. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מעבר מהליך הוצאה לפועל להליך אזרחי דיוני:** * **עקרון מרכזי:** השופט דאוד מבהיר כי עם הגשת ההתנגדות לביצוע השטר והעברת ההליך לבירור במסגרת דיונית של תביעה בסדר דין מקוצר, משתנה טיבו של ההליך. ההליך חדל מלהיות הליך גביית חוב פסוק והופך להליך אזרחי שמטרתו הכרעה במחלוקת בין הצדדים. * **השלכה משפטית:** לפיכך, גם אם צו העיקול הוצא במקור במסגרת הליכי הוצאה לפועל, הוא הופך להיות **צו עיקול זמני** במובנו על פי תקנות סדר הדין האזרחי. מטרתו העיקרית היא למנוע את סיכול פירעון החוב הנטען, אם התביעה תתקבל. כל בקשה לביטול עיקול כזה נדונה לפי ההסדרים שבתקנות סדר הדין האזרחי. * **חידוש/הבהרה:** ההחלטה מדגישה את המעבר הפרקטי והמשפטי שמבוצע כאשר הליך המתחיל בלשכת ההוצאה לפועל, עקב התנגדות, "מוקפא" למעשה ומועבר להכרעה שיפוטית. עיקול שניתן במסגרת גבייה ישירה נבחן מחדש כסעד זמני הדורש תנאים מתאימים. 2. **תחולת תקנות סדר הדין האזרחי על צווי עיקול שניתנו במסגרת חוק ההוצאה לפועל:** * **עקרון מרכזי:** השופט קובע כי ברגע שההליך מועבר לבית המשפט, **תקנות סדר הדין האזרחי** גוברות על ההסדרים המקוריים של חוק ההוצאה לפועל בנוגע להמשך קיומם של צווי העיקול. * **החלה פרטנית:** במיוחד, תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מחייבת התניית מתן סעד זמני (כמו עיקול) בהפקדת ערבות, התחייבות עצמית, או שניהם, היא זו שחלה. אלא אם כן בית המשפט מצא לנכון לפטור מהפקדה זו מטעמים מיוחדים. * **הבהרה חשובה:** גם אם צו העיקול הוטל במקור על פי חוק ההוצאה לפועל (למשל, ללא חיוב בערבון), הרי עם העברת הדיון לבית המשפט, רשאי בית המשפט לדרוש הפקדת ערובה בהתאם לתקנות. ההחלטה מבהירה כי בית המשפט קמא היה מוסמך לבחון את המשך קיומו של הצו ולהתאימו לתקנות, בין אם העיקול הוטל טרם מתן אזהרה ובין אם לאחריה. 3. **שיקול דעת בית המשפט בקביעת ערובות לסעדים זמניים:** * **עקרון כללי:** השופט מזכיר את ההלכה הפסוקה (מפנה לרע"א 4303/17, בע"מ 4820/12, רע"א 8403/12) לפיה לערכאה הדיונית נתון **שיקול דעת רחב** בקבלת החלטות הנוגעות לסעדים זמניים. ערכאת ערעור תטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים. * **יישום במקרה זה:** בית משפט קמא, בהחלטתו, השתמש בשיקול דעתו זה וקבע תנאי ערובה סבירים (התחייבות עצמית, ערבות צד ג', הפקדת כסף/ערבות בנקאית) בהתחשב במכלול הנתונים. החלטה זו נתפסת כשימוש מושכל בשיקול הדעת. * **שיקולים נוספים:** השופט מוסיף כי בקשה לסעד זמני נדונה לא רק על פי שיקולי מאזן נוחות וסיכויי ההליך, אלא גם על פי **שיקולי יושר** (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 8716/15). זה מחזק את הבסיס הרחב עליו נשענת ההחלטה לקבוע ערובה. 4. **הצדקה לקביעת ערובה במקרה זה:** * **התייחסות לנסיבות:** בית המשפט קמא (והשופט המאשר את החלטתו) התייחס לנסיבות הספציפיות: * **התנגדות לבסיס ההסכם:** ההסכם המקורי (רכישת משאית) עומד במחלוקת, נטען כי הוא בטל בשל פגמים בכריתתו, ומתנהל הליך עצמאי לבטולו. * **פוטנציאל נזק למשיב:** קיים חשש לנזקים שעלולים להיגרם למשיב. * **ההמחאה כחלק מהתמורה:** ההמחאה נשוא תיק זה היא חלק מתמורה בעסקת מכר הרכב. * **התאמה לתקנות:** לאור נסיבות אלו, קביעת הערובה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות וההלכה המחייבת הפקדה כתנאי לסעד זמני, במטרה להבטיח פיצוי אפשרי למקרה שהתביעה תידחה. 5. **חוסר העוול בהחלטה:** * **עקרון:** השופט מציין כי התנאים והערובה שנקבעו אינם מהווים "הכבדה כלל ועיקר" על המבקש. * **משמעות:** מכאן עולה כי בית המשפט סבר שהדרישה להפקדת ערובה היא מידתית וסבירה לנוכח הנסיבות, ואין בה פגיעה בלתי מידתית בזכויות המבקש. **סיכום:** פסק דין זה מדגיש את המעבר המשפטי-פרוצדורלי המתרחש כאשר הליך המתחיל במסגרת גביית חוב הופך להליך אזרחי דיוני עקב הגשת התנגדות. בית המשפט קמא, ובהמשך השופט המאשר, יישמו את עקרון זה באופן ברור, בכך שהחילו את תקנות סדר הדין האזרחי, ובראשן תקנה 364, על צווי עיקול שניתנו במקור במסגרת חוק ההוצאה לפועל. ההחלטה מאששת את זכותו של בית המשפט הדיוני להתנות המשך קיומו של צו עיקול בהפקדת ערובה, וזאת תוך שימוש רחב בשיקול הדעת הנתון לו, לרבות התחשבות בשיקולי יושר ונסיבות המקרה הספציפיות. אין בפסק הדין חידוש מהפכני, אך הוא מהווה הבהרה ואישוש של הלכות קיימות בנוגע לדינמיקת הליכים המתחילים בלשכת ההוצאה לפועל ומועברים לבירור בבית המשפט.