ת"א 160/98

תקציר

התובע, אורי, תבע פיצויים בעקבות תאונה שאירעה בעת שעבד בטמבור אקולוגיה בע"מ. בתביעתו של אורי, כפי שתוקנה, נקבו בשמותיהם של חמישה נתבעים: בני אבו, נהג המלגזה המעורבת בתאונה, מגדל חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לנאמנות בע"מ, קרנית ושי מגן מלגזות בע"מ. האירוע התרחש כאשר אורי גודל בכלוב שהונח על מלגזה כדי לסדר קרטונים על מדף גבוה במחסן טמבור. הכלוב איבד את שיווי משקלו ואורי נפל ארצה מגובה של כ-3.5 מטרים. גם אורי וגם בני אבו, נהג המלגזה, מסרו את עדותם לאירוע. אורי טען כי מנוע המלגזה פועל וכי היו רעידות קלות. הוא גם ציין כי משטח הכלוב לא היה מחובר ושיני המלגזה היו קרובות מדי זו לזו, מה שאולי גרם לתאונה. בינתיים, אבו טען כי המנוע היה כבוי בעת התאונה ואורי איבד את שיווי משקלו. השופט העדיף את גרסתו של אורי על פני זו של אבו, ומצא אותה משכנעת יותר. עוד קבע השופט כי מנוע המלגזה פעל וכי אורי נפל עם שתי רגליו בתוך הכלוב. הכלוב איבד את שיווי משקלו כאשר אורי הושיט את רגלו מעט קדימה כדי להושיט יד לקרטון או כאשר התכופף. השופט ציין כי התאונה נגרמה בשל חוסר יציבות הכלוב והעובדה שהוא לא היה מעוגן לשיני המלגזה, ובמידה פחותה מכך, מקרבת שיני המלגזה. הנתבעים טענו כי התאונה אינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתם, המלגזה לא הייתה רכב מנועי וכי השימוש בכוח מכני לא היה הגורם לתאונה. התובעת, שטענה תחילה להחלת החוק, טענה בהמשך כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים, נוכח היעדר קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכני לבין הנזק שנגרם. השופט קבע כי התאונה אינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. המלגזה נמצאה כרכב מנועי על סמך הסכמת הצדדים ואישורי הביטוח שהוגשו. עם זאת, השופט קבע כי חזקת השימוש בכוח מכני אינה חלה, שכן המלגזה אינה רכב דו-תכליתי, ולא הוצגו ראיות המצביעות אחרת. בנוסף, השופט מצא כי דרישת הקשר הסיבתי המשפטית לא התקיימה, שכן התאונה לא התרחשה בגדר הסיכון שנוצר כתוצאה מניצול הכוח המכני של המלגזה למטרה שאינה תעבורתית. השופט הורה על מחיקת התביעה נגד כל הנתבעים, למעט כלל חברה לביטוח בע"מ (מטעמים נזיקיים). הודעות צד ג' ו-ד' השונות נדחו אף הן, וכל צד היה אחראי להוצאותיו.