עב"ל 25113-02-15

תקציר

מדובר במקרה שנדון בבית הדין הארצי לעבודה בערעורן של שלוש נשים המוגדרות עקרות בית על ידי המוסד לביטוח לאומי, שתביעתן לקצבת נכות כללית נדחתה בעילה של חריגה מגיל הפרישה. הערעורים מעלים את אותה סוגיה של היעדר זכאות עקרות בית לקצבת נכות כללית לאחר שהגיעו לגיל פרישה (62), היוצר פער לפני שהן זכאיות לקצבת זקנה (70), ומותיר אותן ללא קצבה במשך שמונה שנים. בית המשפט מצא כי הגדרת "גיל פרישה" בחוק הביטוח הלאומי חלה גם על עקרות בית, וכי בחירת המחוקק לסיים את ביטוח אובדן כושר העבודה בגיל זה היא סבירה. למרות שהמצב המשפטי הנוכחי גורם לאי נוחות ואף פוגע בשוויון, לבית המשפט אין סמכות לשנות את החוק. לפיכך, הערעורים נדחו. עם זאת, השופטים הדגישו את הצורך של המחוקק לבחון מחדש את הנושא ולתקן את החוק, שכן המצב הנוכחי גורם לקשיים חוקתיים בשל אפליית עקרות הבית. הם גם הביעו מורת רוח מעצם השימוש במונח "עקרת בית" ומהנצחת אי השוויון.