ע"א 3763/92

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לאפשר אימוץ של ילד קטין בשל חוסר יכולתה של האם לטפל בו כראוי. עברה הבעייתי של האם, לרבות גידולה הבעייתי, חוסר יכולתה לשמור על זוגיות יציבה ועיסוקה בזנות, הכבידו על החלטת בית המשפט. הילד בילה את ארבעת החודשים הראשונים לחייו בסביבה לא מתאימה, והראה סימנים של הזנחה קשה. בית המשפט הכיר במצבה הקשה של האם, אך הדגיש כי אוזלת ידה ההורית נבעה מבעיות עמוקות יותר הקשורות למבנה הנפשי שלה, שלא השתפר עם הזמן. למרות התקופה הארוכה שבה הילד נעדר מאמו, קבע בית המשפט כי האם לא עשתה מאמצים מספיקים לבקר אותו או לקיים עמו קשר. יתר על כן, טובתו של הילד, שהושם אצל משפחת אומנה, הייתה להיות מוכרז כבר-אימוץ כדי להבטיח את שלומו ויציבותו, במיוחד בהתחשב בנזק הנפשי הפוטנציאלי אם יוחזר לאמו הביולוגית. בפסק הדין הודגש כי דיני האימוץ אינם עונשיים אלא קיימים כדי לשמור על רווחתם של ילדים, במיוחד כאשר ההורים הביולוגיים אינם מסוגלים לספק טיפול הולם. בית המשפט הכיר בפוטנציאל לשיקומה העתידי של האם, אך סבר כי טובת הילד צריכה לקבל עדיפות.