המ"ש 1334-07-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתו של המבקש להארכת מועד המשפט בגין דו"ח מהירות שקיבל לפני שש שנים. המבקש טען כי לא קיבל את הכרטיס, וכי החתימה על הדו"ח אינה שלו, ממנה משתמע כי מישהו אחר ביצע את העבירה. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שהמבקש שילם את הדו"ח לפני שנים, הוא מהווה הודאה באשמה, והדו"ח עצמו קובע כי תשלום הדו"ח שקול להרשעה ולעונש. המבקש לא סיפק כל הצדקה לבקשה המאוחרת, ואף לא הסביר את הנסיבות סביב תשלום הדו"ח. זאת ועוד, אין די בתצהיר שהציג המבקש כראיה כדי לבסס טענה לעיוות דין. השופטת הדגישה כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר במקרה זה, וללא כל חשש לעיוות דין נדחתה הבקשה להארכת מעצר. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, שכן השופט לא ראה תועלת בקיום דיון בתיק כה פשוט.