עת"מ 23251-10-12

תקציר

העותרת, חברה יזמית נדל"ן, הגישה עתירה נגד העירייה והוועד המקומי, בבקשה למספר סעדים הקשורים להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2004. ההסכם נבע ממחלוקת על הקמת בית כנסת על מקרקעי העותרת ללא ידיעתם. הוראות מרכזיות בהסכם נגעו לתשלום היטל השבחה ולחילופי מקרקעין פוטנציאליים. העותרת ביקשה לאכוף את סעיפים 25 ו-26 להסכם, שאפשרו את תשלום ההיטל באמצעות העברת מקרקעין לעירייה. אלא שהעירייה סירבה לקבל את הקרקע שהוצעה לה והתעקשה על תשלום כספי. בית המשפט מצא כי הסכם הפשרה לא נחתם בהתאם לדרישות החוק, מה שהופך אותו לבלתי חוקי מבחינה פורמלית. זאת ועוד, פרשנותו של סעיף 26 העניקה לשני הצדדים שיקול דעת בהסכמתם על העברת הקרקע, ומשלא הושגה הסכמה, לא ניתן היה לחייב את העירייה לקבל את הקרקע המוצעת של העותר. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת העותרת בדבר חוסר תום הלב הנטען של העירייה. לפיכך, לא ניתן היה לאכוף את הסכם הפשרה. עם זאת, בית המשפט הכיר בזכותה של העותרת לשלם את היטל ההשבחה בכסף, והעירייה אישרה כי תקבל. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.