ע"א 232/59

תקציר

מדובר במקרה של תאונת שריפה שהתרחשה בחנותו של הנתבע, בה עלתה באש קופסת דבק ופצעה את התובע. הנתבעת נמצאה אחראית לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין האזרחיים, תש"ד-1944, אך השופט ייחס לתובעת גם רשלנות תורמת והעמיד את אחריותה על 40%. הנתבעת ערערה על החיוב ועל השיעור שנקבע בגין רשלנותו התורמת של התובע, ואילו התובעת הגישה ערעור נגדי על קביעת הרשלנות התורמת והשיעור המוטל על 40%. הערעורים נדחו מאחר שקביעותיו העובדתיות של השופט נתמכו בראיות. הערעור שכנגד, בעיקרו עניין עובדתי ונסיבות, לא סיפק עילה מספקת להתערבות. באשר לשאלה הפרוצדורלית שהועלתה, הסכימו השופטים כי יש לעשות שימוש בתקנה 196 לתקנות סדר הדין האזרחי לעיתים רחוקות וזהירות, והשימוש לרעה בה במקרה זה לא השפיע באופן משמעותי על פסק הדין. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.