בע"מ 6423/22

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור הנוגע להגשת תביעה שכנגד במסגרת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. השופט החליט, מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, להתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. הערעור התקבל והשפיע על פרשנות הגשת תביעות שכנגד בבתי המשפט לענייני משפחה, שם בדרך כלל נדרש אישור שלא כמו בתיקים אזרחיים רגילים. בהקשר של בית המשפט לענייני משפחה, על אף שקיימים ניואנסים פרוצדורליים, יש לאפשר הגשת תביעות מהותיות הנובעות מאותן נסיבות של התביעה העיקרית כתביעות שכנגד למניעת התיישנות בלתי הוגנת. הדבר מתיישב עם סעיף 4 לחוק ההתיישנות, המבטיח שוויון והגינות על ידי חסימת הגנת ההתיישנות אם הטענות נובעות מאותן נסיבות. בית המשפט הדגיש כי דחיית תביעות שכנגד כאלה רק בשל מורכבות פרוצדורלית מבלי לבחון לגופן של תביעות לפי סעיף 4 עלולה לחסום שלא בצדק טענות מהותיות. המבקשים הוכיחו די הצורך את טענתם, תוך הפגת חששות לחוסר יעילות תהליכית, וכך הותר להם להגיש תביעה שכנגד. פסק הדין מעודד הגינות ויישוב סכסוכים מקיף תוך הצעת גישור נוסף בין הצדדים. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המבקשים.