ת"א 35576-06-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את טענות התובעים בשל משך הזמן המופרז שנדרש כדי להמשיך בהן. התיקים, שהוגשו בין השנים 2002 ל-2003 והועברו לגישור בשנת 2008, נותרו ללא פתרון במשך למעלה משבע שנים לאחר סיום הליך הגישור, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי התובעים זנחו את ההליך. נימוקי העיכוב של התובעים – מורכבות התיקים והצורך לאתר עדים ומומחים – נחשבים בלתי סבירים ובלתי מספקים. חוסר מעש ממושך זה נתפס כהפרה של חובת התובעים לנהל את ההליך השיפוטי בהגינות ובתום לב. בית המשפט מדגיש כי זכות הגישה לערכאות מותנית במילוי חובות בסיסיות המוטלות על בית המשפט ובעלי דין אחרים. מתן אפשרות לתובעים לחדש את ההליכים לאחר תקופה כה ממושכת נוגד את הערכים והתכליות העומדים ביסוד תקופת ההתיישנות הפרוצדורלית ואת העקרונות המסדירים את ניהול ההליכים המשפטיים. לפיכך, בית המשפט מורה על דחיית התביעות, תוך הדגשה כי לא ניתן להשוות את חוסר הפעולה של הנתבעים לזה של התובעים, וכי התנהלות התובעים עלולה להוביל לעוול בשל האפשרות של התיישנות בתביעות עתידיות. עם זאת, בית המשפט אינו מביע עמדה בסוגיית ההתיישנות אם תתעורר בעתיד. לבסוף, נדרשים התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בכל שלושת התיקים המאוחדים.