ת"א 39307-02-15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על פיצוי בגין איחור בתשלום הוצאות הפקעה בגין קרקעות שנתפסו על ידי המדינה. סעיף 13 לפקודה הרלוונטית קובע כי במקרים כאלה על המדינה לשלם לבעלים סכום המשקף את שווי הקרקע בתוספת ריבית עבור התקופה שבין ההפקעה לתשלום. סעיף 13 אמנם בוטל בשנת 2010, אך הוא היה בתוקף בעת המחלוקת הנוכחית ולכן מהווה את הבסיס לתביעת התובעים. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את שווי הקרקע המדוברת ואת דמי החכירה האבודים שהמדינה חייבת לתובעים. חוות הדעת של המומחה, שהיטיבה עם עמדת התובעים, התקבלה על ידי השופט, שקבע כי על המדינה לשלם לתובעים פיצוי של כ-2.2 מיליון שקל, לאחר ניכוי הסכום שכבר סוכם ושולם כפסק דין חלקי. סכום זה כולל פיצוי בגין דמי חכירה אבודים, שיחושבו בהתאם לממצאי המומחה, ויש להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב בחוק. בנוסף, חויבה המדינה בהוצאות המשפט של התובעים, לרבות שכר טרחת מומחים, אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין. עוד קבעה השופטת כי יש לשלם את הפיצוי לתובעים בתוך פרק זמן מסוים. החלטה זו מחזקת פסיקות קודמות בנושא ומדגישה את החשיבות של תשלום פיצויי הפקעה במועד על ידי המדינה.